מנחת חינוך · סימן רס״ד, ז׳

והנה נשמט ממצוה הקודמת דכל הכהנים מוזהרים מלטמאות אפילו בעלי מומין חוץ חללים שאינם בכיהונם. וכ"ה בטור סי' שע"ג בשם הספרא. אך אני מסופק בכהן פצוע דכא וכר"ש דמותר לישא גיורת ויש שיטות דמותר אפילו בגרושה דלאו בקדושתו כלל אם מותר לטמאות למתים ועיין באה"ע סי' ה' בח"מ נראה דעתו דמותר לטמא ע"ש מה שהקשה ע"ז ובס' בית מאיר כתב דוקא לענין קדושת הזיווג אינו בקדושתו. אבל לטמא הרי הוא ככל כהן. והנה מבואר בספרא דאלו לא נאמר לאביו רק לאמו הייתי אומר מה אמו ודאי אף אביו ודאי. אביו חזקה מנין כו' ת"ל לאביו. והקושיא מר"י צרפת מפורסמת והיא בשו"ת הרשב"א למה צריך קרא דלאביו חזקה דהי' ס"ד דלא נימא דלמא לאו אביו הוא. וקשה הא אם לאו אביו הוא אינו כהן ומותר לטמאות ע"ש בתשו' הרשב"א ובס' אור החיים עה"ת תי' דמשכחת לה כגון שא' מוחזק בכהן או שאמר על עצמו שהוא כהן דאסור לטמאות ולוקין על פיו עי' באה"ע סי' ג'. וא' מוחזק שהוא אביו כגון שהחזיקו ל' ימים בעיר שהוא אביו אם כן אפשר דאביו אינו אביו כלל ומכל מקום הוא כהן שהוא מוחזק לכהן אם כן הוא לכהן מוחזק בלא אביו ואפשר דאביו הזה אינו אביו כלל ומכל מקום הוא כהן. והי' הס"ד דאסור לטמא לאביו חזקה כתבה התורה לאביו ע"ש באו"ח ומצאתי בתשובת הרשב"א מבואר ג"כ זה התי' וע"ש באוה"ח שתי' בא"א דלא הייתי יודע באביו חזקה אם חיוב הוא לטמאות לו נהי שאינו אביו ואינו כהן אם כן אינו חיוב ע"כ כ' התורה לאביו דמצוה לטמא לאביו חזקה.