מנחת חינוך · סימן רס״ד, י״א

ודע דלהקרובים הנזכרים אין כהן מטמא להם אלא בזמן שהם שלמים אבל אם נחסר מהם מעט אין מטמא להם ואפילו נקטע ראשו ומונח אצל הגוף וכן הרוג שהרי חסר דם כ"פ הר"מ ורוב הראשונים ולהרי"ף יש לו שיטה אחרת ובזה חמור דין קרובים ממת מצוה דמת מצוה מטמא על ראשו ורובו ועל הקרובים אינו מטמא אם חסר כל שהוא ודוקא שנחסר לאח"מ אבל אם בחיים נקטע ממנו אבר ואח"כ מטמא להם עיין בראשונים ובש"ע יו"ד. ואני מסופק באשתו היאך הדין. והנה להסוברים דאשתו מדאורייתא מטמא לה כי היא בכלל הקרובים הנזכרים בכתוב אם כן דינה כדין כל הקרובים ואשתו קטנה אף שאמרו בגמרא כיון דירית לה קרי ולא עני עשאוהו כמ"מ נ"ל לפי פי' התוס' דהגמרא נתנה טעם היאך חכמים עקרו ד"ת בקו"ע רק בטעם הגון עקרו חכמים ע"ש. אם כן כיון דחכמים אוקמי' דבריהם דאשתו מדרבנן הוי כאשתו ד"ת אשר מטמא לה ואשתו מן התורה היא בכלל קרובים אם כן בודאי לא עדיפא מאשתו גמורה דאינו מטמא לה אם חסר קצת כמו כל הקרובים. אך לדעת הר"מ דאשתו גמורה ג"כ רק מדרבנן אם כן דרבנן התירו לטמא לה מטעם דקרי ולא עני אם כן אפשר מן התורה עשו חכמינו זכרונם לברכה כקרובים כיון דלאו קרובה לענין זה יוכל להיות דכל תיקון חכמים הוא משום לתא דמת מצוה וא"כ לגמרי דינה כמ"מ ומטמא אף לראשה ורובה. בשלמא דאם אשתו גמורה מן התורה אם כן אשתו קטנה עשאוה מחמת טעם הזה כאשתו גמורה אבל אם קרוב כה"ג לא אשכחן דכוותי' באורייתא ע"כ אמרינן דהוא קרוב למ"מ עשאוהו כמ"מ אם כן דינו לגמרי כמ"מ ומטמא אפילו לראשה ורובה. אך דעת הראשונים דאשתו מן התורה וגם דעת הב"י בר"מ כן אם כן היא בכלל קרובים דקרא ודינה כקרובים אם כן אף אשתו קטנה מחמת טעם עשאוה כאשתו גמורה ולא עדיפא מאשתו ואינו מטמא לה אם נחסר ויש להחמיר כנל"ב בעזה"י. ואינו מטמא לקרובים הנ"ל אלא עד שיסתום הגולל ואח"ז לוקה כ"ה בר"מ והבאנו לעיל. וגם מבואר בר"מ דהמינים והמוסרים והפורשים מדרכי צבור אין מטמא להם והיא ברייתא הביאה הרי"ף בעמיו ולא שפירשו מדרכי צבור והר"מ הוסיף עוד הרוגי ב"ד ומאבד עצמו לדעת ועיין כ"מ כתב לדעת הר"מ שעיקר מצות טומאה כדי להתאבל ולהתעסק אם כן על אלו אין מתאבלין אם כן אינו מטמא להם ע"ש. ונראה דלשיטת הראשונים דאין אבילות תלוי בטומאה וגם הרבה פוסקים דאבילות מדרבנן וטומאה מצוה בפ"ע אם כן נראה דהרוגי ב"ד אם עשו תשובה דלענין הכאה וקללת הבן חייב דקרינן בעמך עושה מעשה עמך אם כן בודאי מצוה לטמא להם אף על פי שאינו מתאבל עליהם כנ"פ.