מנחת חינוך · סימן רס״ג, כ״ג

והנה לא הביא הרהמ"ח דין מת עכו"ם ואם מטמא כמת ישראל או לא ואם כהן מוזהר עליו א"ל. וז"ל הר"מ פ"א מהט"מ הי"ב א' כו' וא' מת עכו"ם מטמאין במו"מ ואין העכו"ם מטמא באוהל והרי הוא אומר במלחמות מדין כל נוגע בחלל ולא הזכיר שם טומאת אוהל עכ"ל. והנה זה מבואר פ' הבע"י דס"א כמסקנא דרבינא והנה ראיה זו אינו מבואר בש"ס שם אדרבא היא קושיא ורבינא מתרץ הקושיא ועיקר הראי' הוא מן ואתנה כו' אדם אתם קרויים אדם ע"ש אך אין נ"מ לדינא. והנה הלשון בגמרא קברי עכו"ם אינם מטמאין באהל נראה דבמגע מטמאים דקבר מטמא במגע כמ"ש לעיל וא"כ איני מבין היאך יתורץ לאותן שיטות הנ"ל להר"מ וסייעתו שהביא ראיה מפרק המקבל מאליהו דהי' עומד בבה"ק של עכו"ם ואמר שאינם מטמאין באוהל מכל מקום היאך עמד על הקבר כיון דמטמא במגע אך באמת יחף אסור לעמוד מחמת נגיעה אבל במנעליו לאו נגיעה הוא אם כן מותר לילך על קברי עכו"ם וכן כוונת הר"מ פ"ג מהל' אבל שכתב ומותר לכהן לדרוך על קברותיהם. אך לכאורה לשיטת הסוברים כסברת הר"מ דכל הבגדים הרי הם כחלל וסוברים כסברת ר"ת דהכהן מוזהר על הבגדים הנוגעים במת ואפילו להסוברים דדוקא כלי מתכות מכל מקום כמה שיטות וכ"ד ראב"ד דבחיבורים טמא האיש טומאת ז' ואם כן הבגדים שברגליו טמאים והוא בחיבורין אם כן לאותן שיטות היאך רשאי לדרוך. ע"כ נ"ל דדוקא במגע בטומאות הפורשות מן המת עכו"ם מטמא הוא גם כן אבל קבר עכו"ם דבאמת הקבר מטמא במגע ביש בקבר אוהל טע"ט כמבואר בפ"ז והבאנו לעיל ובאין בו פותח טע"ט נוגע מן הצדדין טהור אם כן הגזירת הכתוב דהתורה גזרה על הקבר דלטמא במגע ביש בו צד אוהל אם כן קברי עכו"ם כיון דלית בהו טומאות אוהל אם כן אין הקבר מטמא כלל אפילו במגע ומותר לילך על קבריהם כי הקבר שלהם אינו מטמא אף במגע אך ראיתי בתוס' בנזיר אהא דמרבינן שם דקבר שלפני הדיבור דטמא במגע וכתב שם המפרש ותוס' דאתיא כר"ש דאינם מטמאין באוהל אצטריך לרבויי מגע והקשו שם הא ר"ש מודה דמטמא במגע ע"ש ואי כדברינו לר"ש קבר אינו מטמא במגע כלל רק טומאה הפורשת ממת עכו"ם עצמו. וכ"כ תוס' נדה ד"ע ד"ה ואין נציב מלח מטמא ע"ש אם כן צ"ע היאך ילך על קבריהם לאותן שיטות שכל הבגדים הרי הם כחלל והוא שיטת ר"מ ור"י סומפענט ואי נאמר כדעת ר"ת גם כן דכהן מוזהר על כלים הנוגעים במת ואפ"ל דיש הרבה בגדים ברגליו דכלי בכלי אינו עושה כיו"ב כמבואר בר"מ פ"ה מהט"מ אך בחיבורין לכאורה גם כלים בכלים אך עמ"ל שם דבכלים ל"ש חיבורין כלים בכלים ע"ש באריכות. וגם אפילו לפי המסקנא על כל פנים מרבינן מקרא קבר שלפני הדיבור ולשיטת רש"י ותוס' שם דהטעם דה"ל קברי עכו"ם מפורש דעל כל פנים הקבר שלהם מטמא במגע וע' תוס' שם בנדה ובכ"מ הקשו על ר' בנאי דהי' מציין מערתא דאברהם הקי"ל במ"ק ד"ה דאין מציינין אלא דבר הטמא באוהל וקבר לפני הדיבור אינו מטמא באוהל לר"ש. והנה מבואר במ"ק דציון קברות מנין מיחזקאל וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון וצ"ל דעצם אדם היינו או שדרה או גולגולת דאלא"ה הא על כשעורה אין מציינין. וגם עצם אדם משמע כן כמבואר בנזיר ובר"מ דעצם אדם הוא שדרה וגולגולת. אך לכאורה דשם מיירי במלחמות גוג ומגוג ועכו"ם עצם אינם מטמאין באוהל אך אפשר אולי נהרג שם איזה ישראל כמבוא' כאן ביבמות גבי מלחמות מדין ובנבואת זכרי' דגם יהודים יהיו עם גוג ומגוג. והנה עוד רגע אדבר לדעת ר"ת שסובר דכ"מ מטמאים אפילו באוהל ואין הכהן רשאי לכנוס באוהל שיש שם כ"מ כמבואר לעיל ונ"ל דגם אם איזה כ"מ נטמא בעצם כשעורה במגע אף שאין העצם מטמא באוהל מכל מקום הכלי ההוא הרי הוא אבי אבות והכלי יש בה כשיעור ובודאי מטמא באוהל. אף שעיקר הטומאה שממנו נטמא הכלי לא הי' מטמא באוהל. וה"ה בכמה דברים שחשיב במשנה מטמאין לא כו' ועתה אם כן באמת לדעת ר"ת גופי' שפוסק כרבנן דאף עכו"ם מטמא באוהל אם כן בודאי כלים המטמאין מחמתו מטמאין באוהל אלא אפילו להשיטות דאין קברי עכו"ם מטמאין באוהל רק במו"מ וסוברים בזה כר"ת דכלים הנוגעים במת מטמא באוהל והכהן מוזהר נ"ב דלדידהו כלים הנוגעים בעכו"ם מטמאין באוהל וחמורים מן העצם אם כן ק"ל מה הוכיח הר"ת לדחות הפוסקים כר"ש מפח"י דאהלות דהיינו שגזרו על מדורות כותיים ואם אינו מטמא באוהל למה גזרו משום נפלים שקוברין שם הא אין מטמאין באוהל ובאמת רש"י סובר בפסחים דאף לרבנן אתיא כי במו"מ מטמאין וחיישינן שמא יגע ויסיט הטומאה ועמ"ל פי"א מהט"מ ה"ז ובתי"ט על משנה דמדורות כותיים. ולכאורה אף לדבריהם ניחא נהי דל"ח למו"מ בנפל עצמו אבל מי איכא בית א' אשר לא הי' שם מת והם אינם נזהרים בנגיעה בכ"מ להמת אם כן בכל בתי עכו"ם או ברוב יש כ"מ והכסף משנה הם מטמאין באוהל אם כן גזרו טומאה וגם הכהן אסור לכנוס ואדרבא תמוה לי מאוד ע"ד ר"ת שאוסר לישראל לכנוס בבית שיש שם כ"מ ובאמת הוא דבר שא"א ליזהר. אך באמת בישראל צריך ליזהר בבית שהיה שם מת שלא יהי' כ"מ בכניסת הכהן אבל בבתי עכו"ם דלדידי' דמטמאים באוהל גם כן ואם כן כל כ"מ שלהם מטמאין הכהן מן התורה וא"כ ל"ל גזירת חכמים על מדורות כותיים הא בלאו הכי אין לך בית שאין בו כ"מ ואף אם נאמר דאף בבית שאין שם כ"מ גזרו ד"ז הוא רחוק דהוא בלאו הכי מלתא דל"ש דכל כהן אסור לכנוס למדורות כותיים בל"ז רק היכי דפנה הבית עבורו וגם לדעת ר"ת אף דבח"ל ל"ג על מדורות הכותיים מכל מקום אסור הכהן לכנוס דבודאי יש שם כ"מ ופוק חזי מאי עמא דבר ואפשר לשיטת ר"ת כבר כתב לעיל דהאידנא אין הכהנים מוזהרים אך בהג"א מבואר דר"ת בעצמו אוסר גם האידנא להכהן לכנוס לבית שיש שם כ"מ. ובגוף הדבר צ"ע מאוד לר"ת למה צריך המשנה לומר הטעם משום שקוברים נפלים דהוא חשש רחוק היה להם לגזור משום חשש קרוב דלא יכנוס לבית עכו"ם אף דידוע דאין בו כ"מ משום רובא דרובא דיש בו כ"מ וגם אין העכו"ם נאמן שאין בהבית כ"מ ע"כ גזרו טומאה בבית אף הידוע כי הוא חשש קרוב מאוד וגם בח"ל הי' להם לגזור ע"כ צ"ע דעת ר"ת ובאמת קושית הר"ת על הפוסקים כר"ש דחזינן דגזרו משום קבורת נפלים ול"ג משום כלים אם כן נראה דאינו מטמא באוהל דאל"ה אין חשש קבורת נפלים אבל דעת ר"ת בכלים צ"ע ל"ל לרבנן לגזור משום חשש רחוק הו"ל לגזור משום חשש קרוב וצ"ע. והנה במ"ש לעיל לדבר פשוט דלר"ת אף כ"מ הנוגעים בעצם כשעורה אף דהעיקר שהכלים קבלו מהם טומאה א"מ באוהל מכל מקום הכלים מטמאין באוהל נתיישבתי שד"ז צ"ע דל' הג"א בב"ב שאוסר ר"ת לכנוס בבית שיש בה מתכות שנטמא באוהל המת כו' אפשר כוונתו דוקא שנטמא בטומאות המטמאין באוהל אבל אם נטמאו בדברי' שא"מ רק במו"מ גם הכלים א"מ רק במו"מ שלא יהי' הטפל חמור מן העיקר וצ"ע. ואני לומד יחידי ובלא עיון והענינים עמוקים ודעתי בענינים אלו מועט. השי"ת יאיר עיני. ומה שהקשיתי לעיל על קרא דיחזקאל למה צריך ציון הא עכו"ם אינו מטמא באוהל. שו"ר שהתוס' נדה נ"ז הקשו קושי' זו ע"ש מה שתירצו שלעתיד אין מכשול ואין פגע מא' מישראל רק חיים ושלום על כל ישראל אכי"ר. והנה באמת להר"ת דכ"מ כהן אסור לטמא להם אפילו באוהל הוא דבר שא"א כיון דאין לנו אפר פרה כאשר שלח רח"כ ומכל מקום גם לדברי ר"ת גם היום יש תקנה ח"ו באיזה בית שמת שם המת יתיכו כל הכסף משנה ויחזרו ויתקנו דקיימא לן כל הכלים שנשברו נטהרו ואף דבכ"מ קי"ל חזרו לטומאתן הישנה מכל מקום הוא רק דרבנן ובמקום שא"א שאני כמו דכהני ח"ל דרים בארץ העמים ע"כ נחה שקטה הארץ מרעש רח"כ על ר"ת. ועתו"ס ב"ב ובמקומו' הנרשמים אף לדעת ר"ש דקבר לפני הדיבור אינו מטמא באוהל מכל מקום קבר אדה"ר וקבר אאע"ה מטמאין דהם נקראו אדם. והנה הבאתי לעיל דעת הר"מ וסייעתו דעכו"ם אינו מטמא באוהל אבל מטמא במו"מ אבל דעת ספר יראים דאפילו במו"מ אינו מטמא ועמ"ל פ"ג מה' אבל האריך בזה דאף להס' יראי' מכל מקום מטמא במו"מ לטומאת מו"ק אך דאין הנזיר ואין הכהן מוזהרים עליו אף דטומא' שאין הנזיר מגלח אין חייבים על טומאת מו"ק מכל מקום דוקא בטומאה הפורשת מן המת עכ"מ פ"ה מהט"מ אבל זה לאו בכלל איסור כלל רק כמו שרץ ונבלה דהוא טמא ומכל מקום אין הכהן מוזהר ע"ש. והא דגזרו טומאה על ארץ העמים ס"ל להיראים כסברת תוס' מפני ישראל שנהרגו שם ע"ש וא"כ דהס' יראים פסק כר"ש דאף במו"מ לא מטמא אם כן מדורות הכותיים אמאי טמא בא"י דעיקר הטעם משום שקוברים שם נפלים והלא אין מטמאין כלל אם כן חזרה ראיית ר"ת למקומה דאין הלכה כר"ש דרשב"ג סובר במשנה דמדורו' הכותיים טמאין ובשלמא לשי' הסוברים דמטמאין במו"מ גזרו על מדורות הכותיים משום מו"מ כמו שפרש"י בפסחי' אבל אם אינו מטמא כלל אם כן מדורות הכותיים ג"כ טהור וצע"ק. והנה לא הביא הרהמ"ח דמותר וחיוב איכא לטמא למת מצוה אם מוצא בדרך ואיזה מכל מקום קרי ולא עני עיין רא"ש בה"ק ובטור יו"ד וש"ע סי' שע"ד ואינו מטמא למת מצוה אלא אם כן מצא רובו ושדרה וגולגולת הוי כמו רובו ואם מצא רובו מטמא אח"כ אפילו לאבר ודיני' אלו בירושלמי הובא ברא"ש ובטור יו"ד ור"מ ה' אבל השמיטם ועיין בב"י וביו"ד ודין מי קודם אם כהן ונזיר ושאר דרגות עיין ר"מ ועיין רש"י ברכות סוגיא דכלאים פשטו כו' דעת רש"י שם דטומאת מת מצוה הותרה לכהן דהלאו לא קאי לזה ובתוספות דחו. והנה אם מצא נפל בדרך אם הוא מת מצוה או לאו ואין ראי' מטומאת קרובים דאינו מטמא לנפל עיין ר"מ וש"ע דטומאת מת מצוה חמור יותר דאינו מטמא לקרובים אם הוא חסר ולמת מצוה מטמא בחסר. דין זה תלוי אם מצוה לקבור נפלים בודאי הוא מת מצוה ואם לאו אינו מטמא ובמג"א הלכות יום טוב פלפל בזה ודעתו דקבורת נפלים מצוה. והנה כבר הבאתי לעיל דאם הכהן מחובר למת דכ"ע מודים דמותר לטמאות למת אחר. אך אם פירש דעת הר"מ והרבה פוסקים דחייב אם נטמא למת ודעת הראב"ד ור"ת דפטור ובחיבורין בודאי אינו מוסיף טומאה על טומאתו. ואני מסופק דאפשר לדעת ר"ת דכ"מ הרי הוא כחלל גמור מן התורה אם כן אם הוא נוגע בכ"מ הטמאים ובאותו נגיעה נוגע במת גם כן דפטור כי לדעת ר"ת נ"ל כמו הנוגע במת ובא אחר ונגע בו בעודו מחובר טמא האחר ט"ז ע"כ אינו מוסיף טומאה כן אם נוגע בכ"מ בודאי אם אחר נוגע בו בעוד שהוא נוגע לכ"מ טמא גם כן ט"ז אם כן אינו מוסיף טומאה במה שנוגע במת ומכל מקום צע"ק. וגם לדעת בעל ס' יראים שכתב דבמו"מ בעכו"ם אין כהן מוזהר מכל מקום לענין טומאת מו"ק טמא ט"ז אם כן אפשר דדין חיבורין גם כן איכא אם הוא נוגע בעכו"ם ואחר נוגע בו בחיבורין טמא ט"ז אם כן אם נוגע בעכו"ם ובחיבורין נוגע בישראל ג"כ אפשר דאינו חייב דאינו מוסיף טומאה כלל ע"ע דבלאו הכי הנוגע בו טמא ט"ז ואי דכהן אסור ליגע בו הכהן אינו מוזהר על חיבורין כמו דאין הנזיר מגלח. וא"ל כיון דטומאת העכו"ם הוי כטומאת שרץ וא"כ לאו מחולל הוא כלל דמ"מ קרוי מחולל דטמא טומא' זיי"ן כמו במת ישראל לכל דיניו רק דגבי כהן התירה התורה ומכל מקום צד זה י"ל כיון דטומאת עכו"ם ל"ש לכהן לסברא זו אם כן לאו מחולל כלל ולוקה אם מטמא עצמו לישראל: