וכבר כ' לעיל שבג' דרכים מטמא באוהל והנה אם בבית א' יש טומאה מן המת ויש בכותל טפח על טפח חלון ע' בשו"ע סי' שע"א שמביא הטומאה מבית לבית והש"ך בסי' שע"ב כ' דבתים הסמוכים לטומאה אינם אלא דרבנן ובמג"א סי' שמ"ג השיג עליו דהר"מ פ"ג מה' אבל ה"ג כתב בפירוש וכן הנכנס לאוהל טמא שנכנסה הטומאה ממק"א לוקה אף על פי שעצמה של טומאה בבית אחר עכ"ל וכן התוס' יבמות ובכ"מ. ועפ"י ברכות כ' שהאריך בקונטרס ליישב ד' הש"ך וה"ר לדבריו מהש"ס דבבלי וירושלמי ומלשון הר"מ כו' והנה הבאתי לך לשון הר"מ שמפורש בדבריו דלוקין ובמג"א שם ט"ס שמביא בשם הר"מ פי"ב וצ"ל הר"מ פ"ג מה' אבל מפורש בדבריו דהוא דאורייתא. ומדי עברי ראיתי בפ"י שם כ' הא דקיימא לן כ"ד המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה כגון לענין סתימת החלון בין כותל לכותל עיין ר"מ פט"ו מהט"מ ובב"ב פ' לא יחפור וכן לענין טע"ט ברוב טפח שחוצץ בפני הטומאה ובדבר המקבל טומאה אינו חוצץ דכ"ז הוא מדרבנן אבל מדאורייתא אף דבר המקבל טומאה חוצץ וע"ש במ"ל פי"ב נסתפק בדבר שא"מ טומאה רק מדרבנן אי חוצץ. והנה בתוס' שם בברכות נראה דסוברים דהוא מדאורייתא א"ח כ"ד המקבל טומאה ובמ"ל פ"ה מהט"מ מפלפל ג"כ בדין חוצץ בפני הטומאה וע"ש בשם הרא"ש דאם נטויים כאהלים אף שמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה ומבואר בר"מ וש"ע דאם שחט בו רוב שנים אינו מטמא עדיין רק מי שנשברה מפרקתו ורוב בשר וכן מי שנקרע מגבו כדג ובש"ע יו"ד אינו מבואר יותר. ובר"מ פ"א מהט"מ מבואר עוד שנים שהותז ראשו או שנחלק לב' חלקים בבטנו כל אלו מטמאין ועש"ך בשם מהרש"ל דבזקן אפילו מפרקת בלא רוב בשר ועיין עוד שחשיב מקצת דברים. ועיין פ"ב מה' אה"ט דחשיב בהמה שניטל ירך וחלל שלה ג"כ הוי נבלה ומטמאה מחיים ודינים אלו בחולין כ"א. וצ"ע דהר"מ לא הביא כאן דין דניטל ירך וחלל שלה ומ"ש כאן או שנחלק לב"ח בבטנו הוא פי' גיסטרא האמור בש"ס שם. ומ"ש הש"ך בשם רש"ל דזקן אפילו בלא רוב בשר והוא מהש"ס דחולין צ"ע דנראה לכאורה דק' הש"ס הוא שראינו שמת וע"ז מתרץ דזקן שאני אבל דמחיים יהיה מטמא לא שמענו. אך באמת רש"י פי' שם להדיא כן דאל"כ לא הוי מקשה הש"ס. ושיעור זקן אינו מבואר כמה נקרא זקן. ודע דנשברה מפרקתו צריך שיהיה נפסק החוט ג"כ דאם החוט שלם דעת הט"ז בשם התוס' בסי' כ"ז דאפילו טרפה לא הוי ומכ"ש בזקן שנשברה המפרקת בלא רוב בשר והחוט קיים אלא דמיירי שנפסק החוט ג"כ עיין באחרונים שם ע"ד הט"ז ותשובות אחיו הגאון ר"י הלוי.
מנחת חינוך · סימן רס״ג, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
