מנחת חינוך · סימן רס״ג, כ׳

ג' דברים מטמאין במגע ובאוהל ולא במשא א' הקבר ב' גולל ג' דופק ואיזה נקרא קבר לטמא באוהל וגם מן הצדדין דהיינו בכותלי' לשון הר"מ פ"ב מהט"מ הקבר כ"ז שהטומאה בתוכה מטמא במגע ובאוהל ד"ת שנא' כו' או בקבר והוא שיהיה בנוי וסתום ואח"כ מטמא כל סביביו במגע ובאוהל וע"ש בכ"מ דוקא סתום לגמרי ואינו פתוח מן הצד כו' ובפ"ז כת' הר"מ אין הקבר מטמא כל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על רום טפח אבל אם אין שם חלל טפח על טפח טומאה רצוצה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ואין טמא הנוגע בה מן הצדדים כו' וע"ש בהשגת הראב"ד דיש לו שיטה אחרת והא דמבואר בברכות מדלגין היינו ע"ג ארונות כיון דיש פותח טפח וחוצץ כו' ומחלק הר"מ פי"ב מה' הנ"ל דארון של עץ אין לו דין קבר וטע"ט חוצץ ע"ש ובהשגות וכ"מ ועתו"ס ב"ב ד"ק ושאר מקומות והתוס' והראב"ד לא ניחא להו בחילוק הר"מ ע"כ כ' תוס' בברכות דהארון הי' פתוח מן הצד ואין לו דין קבר והראב"ד פי"ב שם תי' דהארון יש לו דין קבר ומכל מקום אין הנזיר מגלח דעל הגולל ודופק ועל הקבר אין הנזיר מגלח וא"כ אין כהן מוזהר עליו מן התורה אלא מדרבנן ע"כ היו מדלגין עליהם ע"ש. והנה בנזיר דמ"ט ע"ב חשיב שם המשנה הטומאות שהנזיר מגלח עליהן ולא חשיב קבר ואח"ז במשנה דנ"ד חשיב שם ג"כ י"ב דברים שהנזיר מגלח עליהן ולא חשיב קבר רק גולל ודופק ובר"מ פ"ז מה"נ חשיב שם ג"כ י"ב דברים שהנזיר מגלח עליהם ולא חשיב שם קבר ואח"ז חשב דברים שאינו מגלח עליהם ול"ח ג"כ קבר. והנה באמת לשיטת הראב"ד פ"ב מהט"מ דגולל ודופק הוא מד"ת וכן לשיטת התוס' אם כן שוה לקבר כיון דחשיב גו"ד לא חשיב קבר אבל הר"מ פ"ב שכתב מטמא במגע ובאוהל ד"ת וזה מפורש או בקבר וגו"ד כתב שהם מד"ס ואח"ז בפ"ג כתב טומאת רביעית דם כו' אינה מד"ת שהרי אין הנזיר מגלח וכו' שאין הנזיר מגלח אינו ד"ת ולא חשיב קבר ובאמת הוא עצמו פ"ב כתב שהקבר הוא ד"ת אם כן אפשר יהי' הנזיר מגלח ובאמת בפ"ז לא הביא דהנזיר מגלח על הקבר וראיתי בכ"מ פ"ו מה' נזירות ה"ח באה"ד המתחיל ומ"ש ואם כו' כתב בפירוש על הר"מ דהנכנס לבה"ק אף על פי שהוא טמא מכל מקום אין הנזיר מגלח עליו ע"ש על כל פנים ראינו מפורש דקבר אין הנזיר מגלח דהר"מ לא חשיב ליה ומכל מקום הוא מן התורה כמ"ש פ"ב מהט"מ והוא מפורש בתורה ואינו ממדרש המדות לשטתו אם כן מיושב ק' המ"ל פ"ה מנזירות שהבאתי לעיל שהר"מ כ' כאן דאם נזיר נטמא בטומאות שאין מגלח עליהם לוקין ושם בהט"מ כ' דהם אינם מן התורה ואיך ילקה ע"ש. והנה אתה רואה שהר"מ בעצמו סובר דיש טומאות מה"מ שאין הנזיר מגלח ומכל מקום הוא ד"ת כגון קבר אם כן אם נטמא לקבר לוקה הנזיר אף שאין מגלח אך הלשון שכתב בפ"ה מה"נ דכל טומאות כו' לוקה בלשון רבים ואנו אין לנו עתה אלא ט"ק. אך נ"ל כמ"ש דכוונת הר"מ בט"מ דאינן ד"ת היינו שאינו מפורש ונדרש בי"ג מדות אבל מכל מקום הם מן התורה וקבר לא הביא שם כי הוא מפורש בתורה אך הר"מ חידש דדברי' שאין מפורשים ורואין אנו ג"כ שאין הנזיר מגלח לאו ד"ת ממש הוא לענין טומאות מו"ק ואם לא כדרך הזה דברי רבינו הר"מ תמוהים מאוד דבפירוש כ' דהקבר הוא ד"ת ומכל מקום בודאי דעתו דאין הנזיר מגלח דלא חשיב ליה התם וכ"כ פ"ג מה' אבל אם נגע כו' וכן אם נגע בקבר לוקה הרי מפורש בדבריו דכהן לוקה דהוא דבר מפורש ופרט זה דרבינו הר"מ לית ליה הך כללא דמס' שמחות כדעת ר"ת ע"כ פרט זה אף דאין נזיר מגלח עליה מכל מקום כהן לוקה וכן נזיר כמ"ש פ"ה מה"נ נראה בעליל דהר"מ ס"ל ג"כ כדעת ר"ת דליתא להך כללא דמס' שמחות אך מ"ש הכסף משנה דגם בפ"ה מהט"מ כונתו כן דהוא ד"ת לענין בגדים הנוגעים כבר כ' לעיל דצ"ע אם הוא ד"ת דבגדים הנוגעים יכולין לעשות אה"ט וטעון הזאה ג' וז' איך כ' גבי נזיר דאין טמא ט"ז שם בפ"ז כדי שיעלו לו ע"ש מ"ש לעיל ובענינים שהבאתי ועיין שם ותראה בקיאות בתי"ט ובתוס' והנני כותב למזכרת. וכיון שכתבתי דהר"מ ל"ל הך כללא דמס' שמחות אם כן ניחא דברי הרהמ"ח בענין רובע עצמות דעל כל הטומאות אף שאין הנזיר מגלח מכל מקום כהן מוזהר עליהם.