ואלו מטמאים במגע ובמשא ואין מטמאין באוהל יש מהם דאורייתא ויש מהם דרבנן כמשי"ת. א אמה"ח דאין עליו בשר כראוי דהיינו שלא היתה (יכולה) להעלות ארוכה אין לו דין אבר שיהא מטמא באוהל גם כן רק מטמא במגע ומשא אף שאינו אבר ואף שיש בבשר כזית מכל מקום מחמת במה"ח אינו מטמא דבמה"ח אינו מטמא כלל רק אף דנפיק מתורת אבר מכל מקום לענין טומאת מו"מ מטמא והיא במשנה פ"ב דאהלות ובעדיות ובר"מ פ"ב מהט"מ ה"ג. ואם חסר מן העצם אפילו כ"ש אינו אבר ואינו מטמא אפילו במגע ובמשא אף אם יש בבשר להעלות ארוכה ויש כזית ג"כ והעצם הנשאר הוא כשעורה מכל מקום במה"ח ועצם מן החי אינו מטמא כלל והבשר אף שיעלה ארוכה מכל מקום העצם חסר ואינו מעלה ארוכ' אם כן אינו מטמא כלל כ"ה שם בה"ג הנ"ל. ב) אבר מן המת אם חסר מן הבשר ואין בבשר הנשאר כזית אבל יש בה שיעור כדי להעלות ארוכה בחי דינו כאבר שלם ומטמא במו"מ ובאוהל ואם חסר מן הבשר ולא נשאר כדי להעלות ארוכ' אם נשאר מן הבשר כזית מטמא ג"כ אפילו באוהל כמו כל כזית מבשר המת ועי' בכ"מ שם ה"ד ד"ה כ' הראב"ד כ' כן להדי' ומתמה על הראב"ד. ואם חסר בשרו ולא נשאר כדי להעלות ארוכה וגם אין בבשר כזית נ"ל דדינו כמו אמה"ח שכתבנו נהי דאין לו דין אבר מכל מקום מטמא במו"מ ואף שאין בעצם כשעורה ולא מטמ' משום עצם מן המת מכל מקום מטמא דומיא דאמה"ח דשם אינו מטמא אף בכשעורה שעצם מן החי אינו מטמא כלל מכל מקום דינו קצת כאדם להיות מטמא במו"מ ה"נ. והר"מ בה"ד סיים דאם לא נשאר באבר מן המת כדי להעלות ארוכה דינו כשאר עצמות המתים שאין עליהם בשר נרא' מדבריו דאם העצם פחות משעורה אינו מטמא. ואיני מבין למה יגרע מאמה"ח דאם אין עליו בשר להעלות ארוכה מטמא במו"מ ושם לא חילק ובאמת דשם אפילו עצם כשעורה שוה עם כאן פחות משעורה דאינו מטמא כלל עצם מן החי ובמשנה פ"ב דאהלות מבואר דאמה"ח ואבר מן המת שאין עליה' בשר כראוי מטמא במו"מ ובאוהל ולא נזכר חילוק כלל ומה"ת יגרע מן החי ועתי"ט פ"ו דעדיות וצע"ק. ודינים אלו שאין בהם להעלות ארוכה מטמאין במו"מ דרשינן מקראי בנזיר דנ"ד ע"א ואם חסר מן העצם נלע"ד דאף אם יש בבשר הנשאר להעלות ארוכה אך הוא פחות מכזית דאינו מטמא משום בשר ודין אבר ג"כ אין עליו כמו אמה"ח שחסר מעצמו כ"ש שהוא טהור לגמרי כמו כן כאן כי אין נ"מ בחסר עצם בין מהחי או מן המת אך אם נשאר בעצם החסר כשעורה מטמא במו"מ כשאר עצם כשעורה וע"ש בכ"מ דעתו דאם חסר העצם ונשאר בבשר להעלות ארוכה מטמא במו"מ ובודאי כוונתו דאפילו אם העצם פחות משעורה דאם יש כשעורה דבר פשוט דמטמא במו"מ מחמת העצם עתי"ט שם בעדיות. ולדידי צ"ע דין זה דלמא יטמא ויגרע מחסר עצם מן החי דאין עליו שם אבר דהוא טהור לגמרי אף שנשאר בשר כדי להעלות ארוכה ה"נ נ"ל דטהור לגמרי אך אם אין בבשר כזית דפשיטא דמטמא אף באוהל וכ"נ כדברינו בר"ש באהלות ספ"ק דאם לא נשתייר בעצם כשעורה ואין כזית בשר דטהור לגמרי ומה שמבואר פ"ג דאהלות אלו אם חסרו טהורים אמה"ח שחסר עצמו ולא נקט אף אבר מן המת היינו דמשנה משמיענו דאף חסר עצם כ"ש כשאר הדינים המבוארים שם דאם חסרו כ"ש טהורים כ"כ באמה"ח אם חסר עצמו כ"ש מברייתו טהור כי אינו אבר ומחמת עצם כשעורה אינו מטמא דמן החי הוא אבל באבר מן המת אם נשתייר כשעורה מטמא על כל פנים במו"מ כשאר עצמות אבל לא נשתייר עצם כשעורה נ"ל ברור בעזה"י דאינו מטמא כלל אף במו"מ כמו אמה"ח וכן מ"ש הר"מ פ"ג ה"ב ואלו מטמאין במו"מ כו' אמ"ה כו' כך הוא הפי' אמה"ח דוקא חסר בשרו ואין בו כדי להעלות ארוכה מטמא במו"מ אבל חסר עצם כ"ש טהור ואח"ז כ' באבר מן המת אם לא נשתייר מבשר כדי להעלות ארוכה מטמא במו"מ כדלעיל אף שהעצם הוא כ"ש אין נ"מ ואח"ז כתב ואמה"ח שחסר בשרו ולא נשאר להעלות ארוכה ג"כ מטמא במו"מ בודאי פחות מכשעור' כי הוא דומה לאמה"ח ואח"כ כ' חסר העצם אף אם נשתייר להעלות ארוכ' מטמ' במו"מ היינו דרק חסר מברייתו אבל נשתייר בו כשעורה דאז מטמא במו"מ משום עצם כשעורה אבל אם אין בו כשעורה בודאי אינו מטמא כלל מחמת העצם אינו מטמא כי הוא פחות משיעור ומחמת מעלות האבר כיון דחסר עצם אינו נחשב אבר ולא מהני מה שיש בבשר כדי להעלות ארוכה כי העצם אינו מעלה ארוכה ודברי הכסף משנה גם בפ"ג דנראה מדבריו דאף העצם פחות משעורה מכל מקום אם הבשר מעלה ארוכה מטמא במו"מ צ"ע כמ"ש ובודאי כוונתו דמיירי פחות מכשעורה דאי איכא כשעורה בלאו הכי מטמא משום כשעור' ובירורן של הדברים נ"ל כמ"ש אך בענינים אלו אין אני אומר דעתי בבירור ובפרט שאני לומד זה בלא עיון. ועיין נזיר דנ"ג ע"ב ודנ"ד ע"א פלוגתא דר"י ור"ל. ג השדרה שחסרה אינה מטמאה באוהל רק במו"מ כשאר עצם וכבר ביארנו לעיל קצת מדיני השדרה. ד הגולגולת שחסרה וג"כ ביארנו לעיל קצת. ה עצם כשעורה וער"מ פ"ב ה"י כתב דעצם כשעורה הל' היא וכבר כתבתי לעיל בשם הראשונים דטומאת מו"מ ילפינן מקראי רק דהלכה דנזיר מגלח עלי' אך הר"מ לשיטתו דאי לא הי' הלכה אף דילפינן מקרא הוי אינו תורה לדעתו כמ"ש לעיל וא"כ כיון דהלכה היא לענין נזיר והנזיר מגלח הו"ל ד"ת ממש וכן מבואר בדבריו ע"ש ועמ"ל הניח בצ"ע על הר"מ דהשמיט שיעור כשעורה דרב אשי ביומא מבע"ל אם שעורה בקליפתה או בלא קליפתה ואם לחה או יבשה ואפשר דפסק כר"פ דמפשט פשיט ליה דהשיעור הוא יבשה ובקליפתה מכל מקום הי' צריך הר"מ להביא ד"ז. ו ארץ העמים. ז בית הפרס אלו מטמאים במו"מ ולא באוהל.
מנחת חינוך · סימן רס״ג, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
