מנחת חינוך · סימן רס״ג, ט״ז

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ומ"ש לעיל דהשיעורים הללו הם מד"ת הוא שיטת המפרש. ותוס' נזיר י"ג ע"ב כתבו דהוא הל"מ. והנה הר"מ בה' אבל לא הביא ד"ז ממס' שמחות דכל טומאה שאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר כי הוא לשיטתו שכ' כמבואר בהט"מ ושם מבואר בפי' דכל הטומאו' שאין הנזיר מגלח עליהם הם רק דברי סופרים רק שאר פוסקים דס"ל דהכל הל"מ מביאים דהוא ג"כ מהל"מ דאין כהן מוזהר עליו וז"פ. הי"א רביעית דם כו' על רביעית דם ג"כ אין הנזיר מגלח כמבואר בר"מ פ"ז דנזירות ופ"ג מהט"מ כ' דרביעית דם ג"כ אינו ד"ת אם כן לדברי הר"מ אין הכהן מוזהר ע"ז מן התורה ואף לדהתו"ס והרשב"א כיון דאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר אך לדעת ר"ת דאינו סובר כמס' שמחות או כמ"ש התוס' כיון דעל שם טומא' זו הנזיר מגלח אם כן מוזהר עליו הכהן ועתו"ס ברכות ובנזיר ובכ"מ דעיקר ראיית ר"ת מרביעית דם דמבואר בסנהדרין דכהן אסור לטמאות ובתוס' שם דחו דברי ר"ת או כיון דשם טומאה נזיר מגלח כהן מוזהר ע"ש. ודעת הראב"ד בהשגות פ"ג מהט"מ דעל רביעית דם במגע ובמשא אין הנזיר מגלח עליו אבל באוהל רביעית דם הנזיר מגלח אם כן לדידי' הכהן מוזהר על אוהל רביעית דם ולא על מגע ומשא ר"ד אבל במ"ל בהלכות מביא בשם מהר"י קורקוס שתמה על הראב"ד ואינו מביא מה שתמה. ובאמת הוא תמוה לענ"ד ג"כ דמבואר במשנה נזיר דמ"ט ע"ב על אלו כו' הנזיר מגלח חצי לוג דם על מגעו ועל משאו ועל אהלו ועצם כשעורה על מגעו ועל משאו כו' ולא הוציא פחות מחצי לוג על אהלו ולא במגע ובמשא וגם בש"ס דנ"ג ע"ב דרובע דסיפ' אצטריך דה"א דאינו מטמא אף במו"מ קמ"ל דדוקא על אהלו אין הנזיר מגלח ומקשה הש"ס ל"ל דתני בסיפ' רביעית דם כו' מפורש דמשנה איירי לענין טומאת אוהל וע"ז מבואר דרביעית דם אינו מטמא באוהל וגם היה יכול לומר איפכא דקמ"ל בסיפא דאינו מטמא במו"מ אבל באוהל מטמא וגם ע"ש בש"ס דנ"ו ע"ב גבי עצם כשעורה הלכה ורביעית דם מק"ו ג"כ לא משמע כן גם בגמרא זו משמע בפי' דרביעית דם מטמ' באוהל מדאוריית' דאלת"ה ליכ' ק"ו כלל ול"ל לר"א ולר"י לומר דאין דנין ק"ו מהלכה כיון דאינו מטמ' באוהל ר"ד מן התורה כלל אע"כ דר"ד הוי מן התורה לתרומה ולקדשי' אם כן תמוה על הר"מ פ"ג מהט"מ שכ' דר"ד אינה מן התורה כיון שאין הנזיר מגלח עליה כמ"ש לעיל. עכנ"ל דכוונת הר"מ פ"ג ג"כ כמ"ש בפ"ה לענין כלי' שנגעו במת שביאר הכסף משנה דבריו דהוי ד"ת רק דאינו מפורש בתורה אם כן ה"נ כוונת הר"מ דרובע עצמות ורביעית ושאר דברים אינם מן התורה בפי' מדאין הנזיר מגלח ומכל מקום הוא מן התורה ע"כ יפה פסק הר"מ שם פ"ה מה' נזירות דאם נזיר נגע בטומאות שאינו מגלח עליהם לוקין שתמה המ"ל הלא כ' כאן שאין ד"ת ול"ק כי הוא תורה רק שאינו מפורש בתורה וא"ח על ביאת מקדש כמו כלים שנגעו במת בפ"ה. ולפי זה אפשר לדעת הר"מ ג"כ כהן מוזהר ע"ז דהוא לא הביא הדין דמס' שמחות דכל שאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר וכתבנו טעמו לעיל אבל אפשר דהר"מ ס"ל שהיא טומאה של תורה אף שאין הנזיר מגלח ולא מביא דין דשמחות אם כן לדידי' לוקין כהן בטומאות אלו ברובע עצמות ובר"ד כמו נזיר שכ' שלוקה. אך מה שהקשיתי לעיל על הכסף משנה דאי כוונתו בכלי' הנוגעים שהם תורה רק שלא נתפרשו אם כן למה פסק בפ"ז דנזיר שנגע בכלים אינו טמא טומאת שבעה כיון דהוא תורה בשלמא אי דרבנן הם אמרו והם אמרו כדי שיעלו לו אבל אם הוא מן התורה אמאי לא יטמ' ט"ז וצ"ע והשי"ת יאיר עיני בתורתו הק'. ודע דעל חצי לוג דם הנזיר מגלח ובודאי הכהן מוזהר ע"ז לד"ה כמבואר בה' נזירות וגם רובע עצמות שכתבתי לעיל דאין הנזיר מגלח אבל על חצי קב גם הנזיר מגלח כמבואר שם. ורובע עצמות הבאים מן השדרה או מן הגולגולת פסק הר"מ בה' נזירות דהוא ס' טמא אם כן גם לענין טומאת כהן הוא ס' איסור דאוריית'. הי"ב. שכתבתי דם תבוסה לד"ה הוא רק מדרבנן ואין הכהן מוזהר ומדרבנן אסור כמו בית הפרס וארץ עמים וכ"ה בהדיא בר"מ פ"ג מה' אבל.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.