מנחת חינוך · סימן כ״ו, ח׳

והנה עבודות הללו א"צ דוקא לפני ע"ז אלא אפילו שלא בפניה אם אומר שעושה מעשה זו בעבורה ע' חולין מ' תוד"ה לפני ע"ז וריב"ב דאמר אין מנסכין יין אלא לפני ע"ז דוקא ע"ש דמ"א אפשר דוקא לענין איסור אבל לענין חיוב חייב בכ"ע ובפרט דלא קי"ל כריב"ב ע"ש אם כן חייב אפילו שלא בפני ע"ז וגם בר"מ כאן אינו מבואר דדוקא בפני ע"ז ע"כ חייב בכ"ע כ"נ. והנה חוץ מעבודות הללו וחוץ מעבודות כדרכה מבואר במשנה סנהדרין המקבלו עליו באלוה והאומר אלי אתה חייב וערש"י דאתי לאשמעינן הן אם הוא בפני ע"ז והן שלא בפני ע"ז חייב. ואיני מבין מאי ס"ד בהך דאומר יהיה חילוק בפניה או שלא בפניה דאצטריך להשמיענו זאת ואפשר דה"א כמו ריב"ב דאין מנסכין יין אלא לפני ע"ז וה"א דה"ה כל העבודות לכן קבלת אלהות ג"כ צריך דוקא בפני' ע"כ משמיענו התנא. אך קשה למה לא משמיענו דגם בשאר עבודות גם כן שלא בפניה חייב לאפוקי מריב"ב וריב"ב והר"מ כתב דא' המקבל עליו באלהי ואפילו הגביה לבינה וא"ל אלי אתה חייב סקילה וכ' הלחם משנה דהר"מ פירש דא' המקבל עליו עכו"ם היינו שהוא עכו"ם מכבר וא' אלי וכו' ר"ל שלא הי' מתחלה ע"ז ועכשיו מקבל עליו לאלהי בכ"ע חייב והדין דין אמת. והנה על כל אלו עבודות הן בשלא דר"ע והן ד"ע חייב כרת במזיד וסקילה אם הי' התראה וכן באומר אלי אתה חייב כרת וסקילה אך אם צריך התראה באמירה צ"ע דבפ"ב מה' עכו"ם כ' הכסף משנה בה"ט דמגדף כיון שא"ב מעשה א"צ התראה ומביא ד' הר"מ דאין לעדים זוממין שגגה לפי שא"ב מעשה לפיכך א"צ התראה וע"ש בהשגת הראב"ד שהק' דמגדף לא יהי' צריך התראה והכסף משנה כאן כתב דגם מגדף א"צ התראה אם כן לדעה זו גם בעע"ז בדיבור א"צ התראה. אך באמת ד' הכסף משנה צ"ע דכמה לאוין התלוי' בדיבור כמו שבועת שוא ומימר ומקלל ועוד כמה לאוין ואינו מבואר כלל בר"מ דא"צ התראה וד' הר"מ דה' עדות עלח"מ שם ועיין במשנ"ח ה' עכו"ם לאו י"ג מפלפל בזה אי מגדף צריך התראה וד"ז דהתראה צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו. וער"מ פ"ד מה' אלו דמסית א"צ התראה וכפירש"י בסנהדרין ס"ז והטעם דכתיב לא תחמול עליו נראה דאלה"ט לא הי' מחויב בלא התראה אף דהוא בלא מעשה. וגם ראיתי קושי' מד' הר"מ בה"ו גבי המתנבא בשם ע"ז מבואר שם אם התרו בו חייב דאע"פ שאב"מ צריך התראה. והנה המקבל עליו באלהי ודאי יוכל להתרות בו מלא יהי' לך כי המקבל עליו הרי הוא מקבל עליו אמונת אלהים אחר ואף שבלב אינו מאמין מכל מקום דברים שבלב אינם דברים וכ"ה בש"ס דס"א גבי מאהבה ומיראה אי מקבלו עליו באלהי גם רבא מודה דחייב וכ"ה בר"מ כאן ה"ד וע' סנהדרין דס"ח גבי ישנו בלב תוס' שם וע' תוס' ד"ס ע"ב ד"ה מנין לרבות וכתבו דאלי אתה דרכה בכל עכו"ם אם כן אם התרו בו משום לא תעבדם דהוא לאו על כדר"ע או לפירש"י משום לאו ופן תדרוש דקאי על כדר"ע ג"כ חייב ופשוט. וער"מ פ"ה מה' יסה"ת כ' שם דעע"ז באונס מיתה אין ממיתין אותו מפי השמועה למדו הוא ולא אנוס ועיין בכסף משנה הקשה בשם הסמ"ק הא מבואר בסנהדרין דהפוער עצמו לבעל פעור חייב אע"ג דמכוין לבזוי' וההוא ודאי מוטעה אע"ג שמקבל עליו התראה. ובכ"מ כ' דבאמת שם אינו אלא חיוב חטאת ובאמת כ' לעיל דחייב מיתה ומ"ה ל"ק קו' הרמ"ך כיון דהתורה אסרה זה אפילו דרך בזיון אם כן כשמתרין בו אל תעשה זה והוא עושה אינו מוטעה אבל באנסו אנס ורוצה להרוג אותו מאי מהני התראה כיון דהתורה פטרה בכה"ג אם רוצים להרגו רק עובר בלאו דלא תחללו דוק ותבין. ואין להקשות לפמ"ש דאפילו אם דעתו לבזוי' אסור לעשות עבודה לע"ז מדאמרי' בסנהדרין אי קסבר בהכ"נ והשתחווה לה דעתו לשמי' ופטור ערש"י ז"ל דאם דעתו לשמים ודאי אינו חייב אבל אם אין דעתו בהשתחואה זו לשמים רק לאיזה דבר אפילו דעתו לבזותו מכל מקום חייב ועתוד"ה רבא. ועמש"ל דזביחה אינו חייב בסימן א' ובסנהדרין דס"ב מבואר דאי נ"ל חילוק עבודות מן ועשה וכו' אמרינן שם אחת זביחה מאחת סימן א' וע"ש ברש"י. אך באמת לפי מסקנת הש"ס דהפסוק ועשה לא מיירי בעכו"ם אם כן נראה כמש"ל דאין חייב בסי' א' כנלע"ד.