מנחת חינוך · סימן כ״ו, ו׳

והנה נראה דזובח דחייב באין דרכו של ע"ז כלל בזביחה כיון דהוא כעין פנים ודאי צריך להיות שישחט כדין שחיטה דהיינו רוב ב' סימנים בבהמה וחי' או רוב א' בעוף דאל"ה לא מיקרי זביחה כלל ולדעת הר"מ שחט לה חגב פטור. אך לדעת הטור דסובר כיון דדומה לשחיטה אף בחגב חייב אם כן אפשר דמקצת סימן מקרי שחיטה אך לדעת הר"מ אפשר דבעינן דיני שחיטה עיין ר"מ וראב"ד וכ"מ ולחם משנה אם כן אפשר היכא דנתקלקל' השחיט' בא' מה' דברים המפסידים השחיטה שהי' חלדה וכו' ג"כ לאו שחיטה מיקרי כלל ולא הוי בכלל זובח דקרא אם אין דרך ע"ז זו בכך כלל ומכל מקום צ"ע. גם נראה דאם שחט בן פקוע' לע"ז אף דאינו טעון שחיט' כלל מכל מקום לענין ע"ז מיקרי שפיר שחיט' ע' חולין ע"ד דלענין רביעה וחרישה מיקרי בהמה מעליא ומכל מקום צ"ע דאפשר כיון דבישראל הוי כמונח בדיקולא הוי רק כחגב ולדעת הר"מ פטור באין עבודתה בכך וצ"ע. והנה במש"ל דבעינן זביחת כל הסימנים אף דלענין איסור בהמה מחמת תקרובת נאסרה אף במעשה כ"ש כמבואר בחולין וביו"ד מכל מקום איסור לחוד וחיוב לחוד כמו שוחט ע"מ לזרוק לר"י דאסור ומכל מקום לאו בר קטלא הוא וז"פ. ואם שני אנשים אוחזין בסכין ושוחטין בהמה לע"ז הן אם שניהם שוחטין לע"ז או רק א' שוחט לע"ז אפשר דהדין כמבואר בשבת ור"מ פ"א מה' שבת אם כ"א יכול פטורים ואם שניהם א"י רק בצירוף שניהם חייבים ואם א' יכול והשני א"י זה שיכול חייב והשני פטור דמסייע אין בו ממש וער"מ פח"י לענין שחוטי חוץ ובתב"ש ביו"ד סי' ב' וצ"ע. ואם שחט סי' א' לשם ע"ז או מיעוט סימנים לשם ע"ז ואח"ז שחט בפירוש שלא לשם ע"ז אי חייב ד"ז תלוי אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף חייב אבל אם אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור והוא פלוגת' דר"י ורשב"ל חולין כ"ט ע"ב ע"ש בתוס' ור"מ פ"א מה' פסה"מ ובפרי מגדים בפתיחה לאו"ח ה' שבת ובחיבורי לקמן מצוה ש"ח. ואם זרק לע"ז חייב ול"ד דם אלא אפילו דבר אחר כגון זריקה המשתברת אפילו צואה לחה או מ"ר חייב. אך לד' התוס' ורש"י דוקא אם דרך לעבדה על כל פנים בענין זה רק לא בזריק' המשתברת ע"ש בסוגי' דע"ז דנ"א וע' כאן בר"מ וכ"מ ולח"מ.