מנחת חינוך · סימן כ״ו, ה׳

והנה במש"ל בד' הר"ם דהעובד עכו"ם דרך בזיון ומתכוין לבזותו חייב היינו שחייב מיתה דלא כהכסף משנה מצאתי כן בס' ת"ח כ' ג"כ דדעת הר"מ הוא כן והשיג על הכסף משנה רק מה שתירץ על הקושי' למה פטור מאהב' ומיראה הוא דחוק והנכון כמ"ש דמיירי שאינה ע"ז כלל כדעת הרא"מ הובא שם בהג"מ ע"ש. הנה הרהמ"ח כאן נראה דנמשך אחר ד' הרמב"ן כמ"ש בעצמו דהכל בכלל לאו דלא יהי' לך וכבר כתבתי דד' הרמב"ן אינם מובנים כעת. והנה בד"ע הללו שחייב בכל ע"ז יש איזה פרטים והזובח אפילו בע"מ דלא חזי להקרבה בפנים מכל מקום חייב רק אם שחט מחוסר אבר פטור ע' כאן בר"מ והנראה משיטת הש"ס בע"ז דנ"א דהכל תלוי במה שכשר לב"נ בבמה שלו דאע"ג דלא חזי בבהמ"ק כגון בע"מ מכל מקום כיון דחזי בבמה כ"ש שמחייב בע"ז רק מה שאינו ראוי אפילו בבמה כגון מחוסר אבר בכה"ג פטור בע"ז אם אינה כדרך עבודתה. וכן השוחט חי' ואווזא ותרנגולים לע"ז חייב דראוי לבמה ע' בסוגי' דע"ז ור"מ פי"ט מה' מעה"ק ודוק' בשוחט או זורק אבל מקבל ומוליך לע"ז אינו חייב וזה מבואר להדיא ברש"י שם בסנהדרין. ועמ"ל שם פ"ג מביא בשם התוס' דיומא דגם הקומץ מנחה לע"ז חייב כמו שוחט דקמיצה דמנחה במקום שחיטה היא ומולק גם כן חייב עיין בכ"מ ומ"ל. והנה בשוחט חגב וזרק מקל זריקה המשתברת או שספה לה צואה לחה או יבשה וניסך לה עביט של מי רגלים עיין ר"מ ה"ד דינים הללו. וד' הר"מ מוקשים מהש"ס דע"ז ועראב"ד וכ"מ ולחם משנה האריכו בפי' ד' הר"מ ויו"ד סי' קמ"א ובש"ך ולא באתי כאן אלא לעורר. והנה בסנהדרין שם בסוגי' מבואר דהשוחט בהמה לזרוק דמה לע"ז או להקטיר לע"ז פליגי ר"י ור"ל אי אסורה משו' תקרובות עכו"ם וע"ש דאף לר"י י"ל נהי דאסור' אבל גבר' לאו בר קטלא הוא ובעי קרא לחייבו ואפשר להיפוך דאף לר"ל דמותרת מכל מקום גברא בר קטלא הוא ולא בעי קרא. והנה לפי המסקנ' לא מייתר קרא לזה כי זובח על הכלל כולו יצא אם כן נראה דהוי ס' אם גברא בר קטלא הוא אף דלענין איסור קי"ל כר"י מכל מקום אינו מביא הר"מ ד"ז כלל וכיון דהוא ס' אינו חייב מיתה ולא חטאת וממיל' משתמע מדלא הביא דחייב בודאי פטור ובה"ש לענין איסור מביא ד"ז ופסק כר"י ע"ש ועיין בחולין פ"ב ולענין איסור יבואר אי"ה גבי איסורי ע"ז.