א"כ יוצא מזה דדעת הר"מ בע"ז שהיא נעבדת חייבים בכ"ע אם עושה לפני ע"ז או כדרך עבודתה או ד' עבודות אף שאינו מחשיב בלבו לאלהי ואפילו מכוין לבזות עש"ס דס"ד וחייב מיתה וקרבן כד' רש"י ולק"מ ק' התוס' דלא גרע מעובד מאהבה ומיראה דשם מיירי שאין עובדין אותה כלל לאלקות רק מאהבה ומיראה אם כן אם גם הוא אינו מקבלו באלקי אינו חייב אם עשה כדרך שעובדים אותה העובדים ג"כ מיראה ומאהב' או ד' עבודות כי זה אינו ע"ז כלל אם כן נכונים מאוד ד' הר"מ ול"ק קושית הרמב"ן דלמה לא יהיו הלאוין הללו בכלל לא יהי' לך דהר"מ יצא לו מזו הסוגי' דסנהדרין דמבואר בש"ס אזהרות אחרות וסובר דהסוגי' כאן הי' אפילו אינו מקבל לאלקי רק עובד ומשתחוה בלא האמנת אלקות ומכל מקום חייב אם כן זה אינו בכלל לאו דלא יהי' לך דלא יהי' לך הוא לאו באמונת אלקים זולתו ית' אבל אם אינו מאמין כלל בע"ז אך התורה גזרה בעובד כד"ע או בד' עבודות חייב בכ"ע דסתמ' כתיב וילך וישתחוה או זובח. וע"ז חקרינן בש"ס מהיכא נפקא לן אזהר' דזה אינו בכלל לא יהי' לך כיון דאינו מאמין באל אחר כלל ומפקינן האזהרות מאלו הפסוקים וכן הר"מ פ"ג מה' עכו"ם מיירי ג"כ כן שאינו מאמין בלבו ע"כ האזהרות מפסוקים אחרים לא מלאו דלא יהיה ונכוני' דברי הר"מ וגם בכל הסוגי' אף אם ימצאו איזה קושיות מכל מקום המעיין בסנהדרין ובשבת ובתוס' כי הסוגי' עמוקה עיניו יראו כי מ"ש היותר נכון דוק והבן. ולפי זה אם א' עובד בדרך עבודה או מד' עבודות סתמא אם מתרין בו מלאו דלא יהי' לך ומקבל עליו התראה חייב ואם אומר בפירוש שאינו מאמין בו צד אלקות לא מהני התראה מלאו זה רק כד"ע צריך להתרות בו משו' ופן תדרוש ועל הד' עבודות מלא תשתחוה ולא יזבחו כי מאלו הלאוין מוזהר ע"ז ולא מלאו דלא יהיה לך כנלע"ד ברור ב"ה. ואם עובד דבר שאינו נעבד אם לא קבל באלהי א"ח בשום ענין כמו מאהבה ומיראה כמ"ש ואם עבד איזה ע"ז שלא כדרך עבודתה וגם לא בד' עבודות והי' בלבו לשם אמונת אלקות נהי דעובר על לאו דלא יהיה לך מכל מקום אינו חייב כי התורה לא חייבה עונש אלא על ד' עבודות או כדר"ע עיין ר"מ ובסוגיא ותבין. ולכאורה צ"ע על הר"מ למה לא מנה ללאו בפ"ע זובח דאזהר' לזובח נפ"ל מולא יזבחו ומצאתי בס' משנ"ח ה' עכו"ם הרגיש בזה. ומיישב עפי"ד הלחם משנה פ"ט מהמ"א שכתב דלכך לא מנה הר"מ איסור הנאה בב"ח ללאו בפ"ע וגם אין לוקין כיון דאתי באם אינו ענין וכו' ע"כ לא מנה ואין לוקין וכאן נמי אתי באא"ע כמבואר כאן בסנהדרין ע"כ לא מנה ללאו בפ"ע. ולדידי צ"ע כיון דהעונש מפורש להדיא וגם לאו שבכללות מונה הר"מ ללאו בפ"ע אם העונש מפורש בפ"ע אם כן לא גרע אם ילפינן הלאו באא"ע כיון דהעונש מפורש זובח לאלקים וכו' אך דברים הללו צ"ע בס' המצות:
מנחת חינוך · סימן כ״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
