מנחת חינוך · סימן כ״ו, ג׳

אך על רש"י הקשו שפיר דרש"י פי' מאהבה ומיראה פטור כיון שלא קבלו לאלהי ודאי קושיתם חמורה דאם מכוין לבזוי' ג"כ לא קבלו עליו לאלהי ומכל מקום חייב ע"כ פירשו דעבדו בביזוי ע"ש בדבריהם אבל הר"מ ס"ל דכך הוא גזירת הכתוב אפילו אם מבזה ע"ז ואומר בפי' שמבזה אותה ומכ"ש שאומר מחמת אהבה ויראה חייב אם עושה לפני' כדרך עבודתה או א' מד' עבודות המכובדים ועתוי"ט במשנה וזה דעת הרמ"ך וכ"ז בע"ז שנעבדת אם כן הוא ע"ז וגזרה התור' שלא לעשות בפניה אפילו בלא קבלת אלהות שום דבר כדרך עבודה או מד' עבודות. אבל בדבר שאינו ע"ז כלל ואין עובדים אותה כלל דעת הר"מ אם מקבל איזה דבר עליו באלהי ודאי חייב כי הוא ע"ז ממש לפי שטותו אבל אם בפירוש אינו מקבל לשום אלהי וכל העולם אינן עובדין אותה כלל לשם אלהות אין סברא כלל אם מטה ראשו לאבן או לעץ בדרך שחוק שיחייב ע"ז או שוחט איזה בהמה ואומר ששוחט לאיז' דבר כגון לכותל שילכלך אותה אין סברא כלל שיחייב ע"ז כי אין זה ע"ז כלל וע"ז אין חיוב רק אם קבלו עליו לאלהות וכן העובד לצורה מאהבה או מיראה שלא תריע לו כמ"ש הר"מ מכל מקום כיון שאין עובדין הצורה הזאת בתורת אלקות רק בעבור זה ע"ז לא הזהיר' תורה כי אין זה ע"ז והתור' הזהיר' רק על ע"ז דהיינו שעובדי' אותה ע"צ האמור ע"ז הזהירה תורה לישראל שלא יעשה שום מעשה הן כדרך העובדים הן בד"ע אף שהוא אומר בפירוש שאין עושה זה לשם אלקות אדרבא מתכוין לבזות אבל בדבר שאין ע"ז כלל ואין עובדין כלל לד"ז והוא ג"כ אומר שאין עובד מה איכפת לן זה שמשתחוה או שזובח כיון דאומר שאינו מחשיב כלל ומכ"ש במכוין לבזות ע"כ הר"מ בה"ה כתב דהפוער לפעור חייב וכו' אע"ג דמכוין לבזוי' והיינו כיון דפעור נעבדת ע"כ חייב אפילו בבזיון כדרך עבודתה וחייב אפילו מיתה כדעת רש"י שם אך בעובד מאהב' ומירא' מיירי שאין זה ע"ז כלל כהמן שהיו עובדים מיראה ע"כ אינו חייב כלל בלא קבלת אלקות ע"ש בהג"מ בשם הרא"מ. ועיין בדברי מה שנטיתי בד' הר"מ ממה שהבין הכסף משנה והלחם משנה וא"צ להאריך אף על פי שלשון הר"מ במאהבה ומיראה דחוק קצת לפ"ז מכל מקום אפשר לפרש כן.