מנחת חינוך · סימן כ״ו, ב׳

ע"כ נלע"ד דשיטת הר"מ כ"ה ודברי מלוקטים ע' בהג"מ וכ"מ ואני אכתוב בפשיטות ואם אפשר נטיתי מדבריהם. דהכלל בודאי אם מקבל איזה דבר בעולם לאלהי עובר בלאו דלא יהי' לך כמבואר בר"ה הן מיכאל שר הגדול והן שלשול קטן שבים וחייב מיתה כמבואר בש"ס. אך אם יש ע"ז בעולם שנעבדת ע"ד שיש בה צד אלהות ע"ז הוא גזירת הכתוב אף שהישראל אינו עובד אותה בצד אלהות ואינו מקבלו עליו כלל באלהי אך הוא עושה העבודות שהעובדים עושים כגון פעור ומרקוליס והוא עושה כן אף שמכוין לבזות אותה מכל מקום גזירת הכתוב הוא דחייב סקילה במזיד כמבואר בסנהדרין דף ס"ד ורש"י פירש להדיא דאם התרו בו חייב מיתה וכ"ה בר"מ ה"ה הפוער לפעור או זורק אבן למרקוליס ומכוין לבזותו הואיל ועבודתו בכך חייב ומביא קרבן על שגגתו היינו במזיד חייב סקילה ובשוגג מביא קרבן וע"ש בכ"מ. ובהלכה אח"ז כ' דלענין חיוב חטאת הוא וא"י מי דחקו לזה ואי דמוטעה הוא כך גזרה התורה דאסור לעבוד אפילו אם מכוין דרך בזיון ואינו מקבל עליו לאלהות כפירש"י מכל מקום כך הוא גזירת הכתוב דאותה הע"ז שעובדין אותם והעובדים עובדים אותו מחמת טעותם שסוברים שיש בה צד אלהות אסור לישראל לעשות עבוד' זו שהם עובדים אותה ועע"ז הוא מזיד שכך מתרין אותו איסור אפילו לבזות אותה בזה. וכן אם יש איזה ע"ז הנעבדת שהעובדים מחשבים אותה לצד אלהות והישראל עובד אותה ומפרש דעתו שאינו מקבלו עליו באלהי ועושה לפניה ד' עבודות מכל מקום כך גזירת הכתוב דחייב הואיל ויש עובדים אותה אסור לעשות לפניו העבדות וכן כדרך עבודת' כך הוא גזירת הכתוב אם הוא ע"ז שעובדין אותה אסור לעשות לפני' דרך עבודת' שהעובדי' עובדי' אותה בכך או ד' עבודות המכובדים ול"ק קושית התוס' דס"ד שהקשו דמאהבה ומיראה פטור מכ"ש אם מכוין לבזות כאשר יבואר אח"כ.