שלא וכו'. מצוה זו היא על המחשבה לבדה ג"כ וכ"ה בר"מ פ"א מה' יסה"ת ה"ו כל המעלה ע"ד שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר על"ת שנאמר לא יהי' לך. והנה על המחשבה ל"ש עונש כ"א רק בידי שמים כי הוא העיקר שהכל תלוי בו כמבואר בר"מ וכאן. והנה בעע"ז במעשה כמבואר לקמן במצוה זו או כדרך עבודתה או שלא כדרכה בד' עבודות דהרהמ"ח הולך כאן בשיטת הרמב"ן שמובא במכ"ז דעובר על לאו זה דלא יהי' לך וכו'. לכאורה נראה דגם הר"מ מודה לזה כיון דעע"ז אמאי לא יעבור בל"ת זו דהרי הוא במחשבתו לאלהי כיון שעובד אותה ואי בעובד אות' מאהבה ומירא' מבואר לקמן דאם עבד אותה פטור ומבואר בר"מ פ"ג מה' עכו"ם ה"ו. אם כן ע"כ מיירי דנחשב לו לאלהות אם כן אמאי לא יעבור על לאו דלא יהי' לך אך בר"מ פ"ג מה' עכו"ם ה"ב כ' דחייב כדרך עבודתו לכל ע"ז ובה"ג כ' ואזהרה של עבודות אלו מלא תעבד' וכו' ומשתחוה וכו' שנא' לא תשתחוה ואמאי לא כלל כל עבודות בלאו דלא יהי' לך כדעת הרמב"ן ולומר דלא יהי' לך הוי לאו שבכללות כיון דכולל כל עבודות הן כדרך עבודה והן בד' עבודות והן במחשב' הא מבואר בס' המצות להר"מ בשרשיו דכ"ה דהעונש מפורש ילפי' האזהרה אף מלאו שבכללות עיין ר"מ בס"מ מל"ת כ"ו וכ"ז אם כן כאן דהעונשים מפורשים בזביחה ובהשתחוי' אם כן למה לא ילפינן מלאו זה ומהר"מ נראה דאזהרות הם מהכתובים שמביא ולא מלאו זה ונ"מ גדול' לפ"מ שהבאתי כ"פ בח"ז דצריך להתרות משום איזה לאו עיין שבועות פ"ב אם כן לדעת הר"מ אם עובד כדרך עבודה או בארבעה עבודות והתרו בו משום לאו דלא יהי' לך אינו חייב ובאמת לא ידעתי טעם לזה. ולכאורה ד' הרמב"ן נכונים מאוד דכל העבודות של חיוב מיתה הם בכלל לאו זה דלא יהי' לך. אך באמת תמוהין לי דברי הרמב"ן דלדבריו כל הנהו עבודות ילפינן מלא יהי' לך הא מבואר בסנהדרין ס' גבי השתחואה דילפינן מפסוק וילך וישתחוה וכו' אמרינן עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כי לא תשתחוה וכו' ומאי צריך לילף אזהרה הא אזהרתם מלא יהיה לך ע"ש דס"א דר"א אומר מנין הזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנא' ולא יזבחו אם אינו ענין וכו' ואנן פסקינן דזביחה יצאה ללמד על הכלל ע"ש אם כן חזינן דצריך אזהרה לזביחה וע"ש בתוס' ד"ה מנין. וע' דס"ג שלש השתחויות בע"ז למה אחת לכדרכה ושלא כדרכה וא' לשלכ"ד וכדרכה ולדעת הרמב"ן כל עבודות הללו הן ד' עבודות לכל ע"ז אפילו למבוזים הכל בכלל לא יהי' לך אם כן למה צריך הש"ס לחפש אזהרות מפסוקים הללו. אך הוא גופא קשה על הש"ס למה לא ילפינן מלאו דלא יהי' דהרי ד' הרמב"ן מסתבר.
מנחת חינוך · סימן כ״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
