מנחת חינוך · סימן כ״ו, ט״ז

עוד יש חילוק דישראל חייב סקילה בע"ז וב"נ על כל המצות נהרג בסייף וגם אם עע"ז בגיותו ונתגייר פטור ממיתה דאשתני דינא דצריך עדה ועדים והתראה וגם אשתני מיתתו דקודם הי' בסייף ועתה בסקילה ע"כ פטור לגמרי עיין סנהדרין דע"א ע"ב ור"מ פ"י ה"ד וע"ש בש"ס גבי בן סורר ומורה מבואר דאם עד שלא נגמר דינו הקיף זקן התחתון פטור ממיתה כיון דאשתני דהשתא לאו בר קטלא הוא ואם משנגמר דינו הקיף זקן התחתון חייב ומקשה הש"ס על האי דינא דנתגייר פטור הא כאן בנגמר דינו חייב אף דאשתני ומתרץ נגמר דינו קאמרת נגמר דינו גברא קטילא הוא וכ"פ הר"מ ה' ממרים אם כן אפשר כאן נמי אם נגמר דינו בגיותו אינו נפטר בנתגייר כמו בן סו"מ וצ"ע על הר"מ שלא ביאר זה כאן. ואפשר סמך עמ"ש גבי סו"מ אך אפש"ל דדוקא ישראל דנידון ע"פ ב"ד של כ"ג מהני הגמ"ד אבל ב"נ דנידון בע"א ודיין א' אפשר דלא אלים הגמ"ד דליהוי גברא קטילא וכעין ס' זו מצאתי בשו"ת ח"צ סי' פ"ז לענין שור הנסקל דגזירת הכתוב דגמ"ד אוסרו בהנאה זה דוקא בב"ד של כ"ג דאלים כחו וגמ"ד דידהו חשוב למיסר בהנאה אבל שור של ב"נ אם נאמר דשורו ג"כ נידון בע"א ודיין א' לא אלים לאסרי' בהנאה אם כן ה"נ אפשר לא אלים כחו דליהוי גברא קטילא וזה זמן רב כתבתי בגליון הח"צ שלי דמבואר להדיא בש"ס סנהדרין ט"ו ע"ב גבי הארי והזאב דסובר ר' דוקא שהמיתו וא"צ לדון בב"ד ומקשה הא דאר"א כל הקודם להרגן זכה כיון שהמיתו שווינהו רבנן כמאן דנגמר דינייהו ואסור בהנאה וערש"י ד"ה כיון וכו' ואמרו רבנן דא"צ לדונן בב"ד ה"ל כמאן דנגמר דיני' ואסורין בהנאה כדקי"ל שאם שחטו אחר שנגמר דינו הרי מפורש אף שהב"ד לא גמרו דינו מכל מקום כיון שחייב מיתה נאסר תיכף בלא הב"ד וה"ל כאלו דנו הב"ד אם כן אף בשוה"נ של נכרי שצריך לדונו מכל מקום אם נידון כדין שלו ונתחייב מיתה ודאי נאסר כמו שנאסר הארי מעצמו כיון דא"צ ב"ד ה"ל כאלו נגמר דינו ה"ה בזה שצריך דיין א' ונגמר בדיין א' על כל פנים נתחייב מיתה הגמר אוסרו וד' הח"צ צ"ע. אך מכל מקום להרוג נפש מישראל שהוא עתה ישראל צ"ע אם גמ"ד שהיה לו אז הוי כגברא קטילא לחייבו עתה לאחר שנתגייר וצ"ע בזה. ולענין אם ב"נ מחויב למסור נפשו על ע"ז ע"ל פ' אמור מ' קדוש השם כי שם מקומו.