מנחת חינוך · סימן כ״ו, ט״ו

כי העכו"ם וכו'. ער"מ פ"ט מה' מלכים ה"ב כ' גבי ד"ז דכל שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין ב"נ נהרג ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחים אותו להקים מצבה וכו' ראינו דדעתו דגם אצל ב"נ יש שאינו נענש רק עובר על מצות המלך וכ"כ פ"י ה"ו דעל הרבעת בהמה והרכבת אילן אין הב"נ נהרג ואסור בהם וכ"כ שם דעל הכאה אם חבל עכו"ם בישראל חייב מיתה ואינו נהרג רק לשמים חייב מיתה ע"ש בכ"מ ולחם משנה עוד כ' שם דעכו"ם שעסק בתורה או ששבת חייב ואינו נהרג דעתו דבכמה דברים אינו נהרג ואסור בהם ויבואר במק"א ואין כאן מקומו. ומבואר שם בסנהדרין דנ"ו ונ"ז דבע"ז כל שב"ד של ישראל ממיתין עליהם ב"נ מוזהר ונהרג ע"ז ומוציא שם גיפוף ונישוק בשלא כדרכה דאין ב"נ נהרג כי בישראל ג"כ אינו נהרג ע"ז אם כן נראה פשוט הן בעובד כדרכה או בא' מד"ע אפילו שלא כדרכה כיון דישראל נהרג גם ב"נ נהרג דכללא כייל הברייתא דאם ישראל ח"מ גם ב"נ נהרג. וכ"ה להדיא ברש"י נ"ז ע"א ד"ה בעכו"ם דעל ד"ע חייב אף שלא כדרכה ע"ש וז"ל הר"מ פ"ט מה' מלכים ה"ב ב"נ שעע"ז חייב והוא שיעבוד כדרכה משמע לכאורה מלשונו דדוקא כדרכה אבל שלכ"ד אינו חייב בכ"ע אף בד"ע אך תיכף אח"ז כ' לשון הברייתא דכל ע"ז שב"ד של ישראל וכו' ב"נ נהרג וכל שאין ב"ד ש"י וכו' אינו נהרנ אם כן נראה דאף [שלכ"ד] בד"ע חייב כיון דכללא כייל וצ"ל דתחלת לשונו למעוטי גיפוף ונישוק. ומכל מקום צע"ק לשון הר"מ בתחלה. שו"ר במשנ"ח נסתפק בזה אם ב"נ חייב על ד"ע ומביא ד' הר"מ כאן ובאמת מסוף לשון הר"מ נראה דחייב וגם לשון הברייתא הוא כן ורש"י פי' להדיא כן כמש"ל דחייב הב"נ על ד"ע ומכל מקום לשון הר"מ צ"ע ועיין בסנהדרין ס"ג ע"ב תוד"ה אסור לאדם וכו' ותוס' בכורות ד"ב ע"ב ד"ה שמא נר' מדבריהם דאין ב"נ מצווה לעע"ז בשיתוף וכ"ה בהגהת רמ"א או"ח סי' קנ"ו וכן ראיתי הרבה מחברים תפסו זה לדבר ברור. אך בשו"ת מעיל צדקה ופמ"ג או"ח שם ופמ"ג יו"ד סי' ס"ה כ' דכוונת התוס' רק לענין שבועה אבל על השיתוף מוזהר ונהרג דכללא כייל בברייתא עבודה שישראל נהרג גם ב"נ נהרג ע"כ אין חילוק בזה בין ישראל לעכו"ם ע"ש ואין כאן מקומו להאריך.