מנחת חינוך · סימן כ״ד, י״ב

ואני מסופק דכבר כתבתי לעיל דבהמה וכלים דאסורי' לצאת חוץ לתחום הבעלים דעת הרלב"ח דהוי רק מדרבנן ודעת מהר"ם אלשקר דהוי מן התורה ועבד כנעני דהוא ודאי מוזהר בעצמו שלא לילך ג"פ אני מסופק אם הוא קונה שביתה כרגלי הבעלים ואם הרב במק"א והכנעני במקום אחר אין לוקין אותו אם יצא חוץ לתחומו רק אם יצא חוץ לתחום הבעלים או אפשר דזה כרגלי הבעלים הוי רק דרבנן ומכ"ש בעבד שהוא עצמו מוזהר חשבינן לתחום שלו. והנה לענין תחומין דרבנן נראה שהוא כרגלי הבעלים וכיון דמבואר דמהני עירוב הרב בלא דעתו אם כן ג"כ בלא עירוב הוי כבעה"ב אך לענין דאורייתא ג"כ נראה דתלוי במש"ל דאפשר מדאורייתא ג"כ מהני עירוב אך של רבו אם כן בכ"ע הוי כרגלי הבעלים ומה שאינו מבואר במשנה הדין העירוב אפשר דהוא בכלל בהמה וכלים כי הוא כמו הבעלים דידם כידו כמבואר שם בעירובין ומכל מקום צ"ע בדינים אלו. שוב ראיתי בריטב"א דף פ"ב שכתב בפשיטות דעבד כנעני דשייך במצות אינו כרגלי הבעלים. ועבד של שני שותפים א"י לילך רק כשני הבעלים במקום שכ"א יכול להלך כמו בהמה של שני שותפים אם נאמר דתלוי בבעלים ואם הלך במקום שא' אינו רשאי לילך לוקין כי החצי שלו עובר בלאו הזה. וח"ע וחב"ח אפשר למשנה אחרונה דהוי כמשוחרר אם כן אינו כרגלי הבעלים כלל רק תלוי בעצמו אך להר"ם הק"פ וה' חגיגה שהובא לעיל אם כן יכול לילך בתוך תחומו ותחום הבעלים ג"כ. וגם בקטן שיצא בעירוב אמו יש להסתפק לענין תחומין דאורייתא וגם אם הוא כרגלי אמו ואני לומד כעת בלתי עיון ולרמוז באתי. ומבוא' בסנהדרין דעכו"ם ששבת חייב מיתה וכ"פ הר"מ פ"י מה' מלכים ואם שבת מכל המלאכות רק הלך חוץ לג"פ זה תלוי במש"ל אם נאמר דגם בלאו הזה עובר בעש' דתשבות אם כן אם הולך חוץ לג"פ הוי כאילו לא שבת דתשבות קאי ג"כ ע"ז ואם עובר ע"ז לא שבת אם כן גבי ב"נ דכתיב יום ולילה לא ישבותו לא עבר על הלאו דבאמת לא שבת דישראל כה"ג עבר על עשה דתשבות אבל לדעת רבו של רשב"א דלאו זה לא עבר בעשה רק הוא לאו בפני עצמו אבל מכל מקום שבת אם כן ב"נ ששבת חוץ מזה חייב דעבר מכל מקום על לא ישבותו והוא שבת דגם בישראל [לא] הוי עבר על עשה דתשבות דהוי שבת אם כן ב"נ חייב וכן מחמר לשיטה זו. וע' פמ"ג בפתיחה לה"ש חקר הא דקיימא לן רשע לחלל שבת הוי רשע לכה"ת אם דוקא באבות מלאכות דיש בהם סקילה אבל בעובר על תחומין דאין בה רק מלקות ל"ה רשע לכה"ת או אפשר דמכל מקום הוי רשע וע"ש דדעתו נוטה דהוי רשע אך לא במחמר ושביתת בהמתו אבל בתחומין הוי רשע ואין כאן מקומו להאריך. וכבר כתבתי דכל האמות של התחומין הם אמות של קודש דהיינו ששה טפחים ועצבות או שוחקות הכל לחומר' אך בד"א ביוצא חוץ לתחום מבואר שם בש"ס דאם אמתו גדולה נותנין לו באמה דידי' רק אם הוא ננס נותנין לו באמה של קודש ואם הם מרווחות או מצומצמות עס"י שמ"ט ושצ"ו בב"י וש"ע ויש עוד מילין וכאן באתי רק לעורר קצת: