מנחת חינוך · סימן רנ״ז, ג׳

ולא יורה בפניו ובתוך שנים עשר מיל הלשון קצת מגומגם. ועיין ר"מ שם דינים אלו ובש"ע באריכות ומ"ש הרב המחבר ונוהגת בזכרים ונקבות ז"פ ולענין לעמוד לפני אשה זקנה לדידן דפסקינן כאב"י דאפילו זקן אשמאי אם כן בודאי חייב לעמוד מפני אשה זקינה אך לדעת הר"מ דילד חכם א"צ לעמוד בפני זקן אשמאי רק הידור וא"צ לעמוד אלא מפני זקן חכם בודאי א"צ לעמוד מפני אשה אף שהיא חכמה שלמדה תורה מכל מקום אין חכמה לאשה אלא בפלך וכל הדינים שצריך חכם בודאי ל"ש באשה אף שהיא חכמה דאינו נקרא חכם רק אם מצווה ללמוד ולקנות חכמה ע"כ אפילו מפני עבד חכם כטבי עבדו של ר"ג מכל מקום אין לו דין ת"ח ואפשר דדין בעל מעשים יש להו אם הם מדקדקים במעשיהם עיין בש"ע דין בעל מעשים כנ"פ. ולענין אם חייב לעמוד מפני סומא זקן ע' באחרונים הביאו ראי' מיומא דנ"ג ע"ב גבי תלמידי ר"י כי הוו מפטרי מיניה הוי מתווסן אסקופתא דמא וע"ש ברש"י מחמת דר"י הי' ס"נ נראה דגם לסומא חייבים לכבדו ואפשר לפנים משה"ד הוא דעבדי ולענין אי סומא מחויב לקום מפני זקן עיין ג"כ באחרונים הביאו ראי' מקדושין דחייב ג"כ לעמוד עיין באחרונים ובא לידי בשאל' ס' פתחי תשובה ודעתו דסומא א"צ לעמוד ודבריו אין נראים. ועבב"י ובש"ע מבואר דלפני יניק וחכים אף שלא בא לכלל מצות חייבים לקום מפניו מכל מקום דוק' קטן כיון דיבא לכלל מצות וגם אביו מצווה ללמוד עמו תורה אבל אשה ועבד כיון דשלא כדין למדו ואפילו למ"ד דמותרים ללמוד מכל מקום אינן מצווה נ"פ דאין להם דין חכם לכל הענינים שמוזהרים על כבוד חכמים ופשוט. ומבואר בש"ס פ' שבועת העדות גבי דביתהו דר"ה דאשת חבר ה"ה כחבר וצריך לעמוד מפניה וע"ש בתוס' דא"ח לאחר מיתה אין כאן עשה דכבוד התורה עדיף ובר"ן מביא מפורש דלאחר מיתת החבר חייבים בכבודה רק מדרבנן אבל בחיי בעלה היא מן התורה וצריכים לעמוד בפניה. והנה ר"מ וטוש"ע לא הביאו ד"ז ולא ידעתי למה ובט"ז יו"ד סי' רמ"ב מביא בזה"ל דהתו"ס שבועות הנ"ל דשמא אין שייך עשה דכבוד התורה באשת חבר אחר מיתה אבל בתשובת מהר"מ מינץ כ' דוק' אם ניסת לע"ה אבל אם לא ניסת חייבים לכבד' כבראשון ובאמת בתוס' מבואר עוד תיבה דאין שייך לאח"מ עשה דכבוד התורה עדיף וא"כ היא תי' לקושייתם שם אבל מכל מקום אפשר עשה יש אך דל"ש האי עשה עדיף. אך בר"נ שהבאתי מבואר להדי' דלאח"מ אין עשה אבל מדרבנן חייבים בכבודה אם כן אין ראיה מהר"מ מינץ דחילק לאחר שניסת לע"ה בודאי אין חייב בכבודה אבל כ"ז שלא ניסת מחויבים על כל פנים בכבודה מדרבנן וז"פ. והנה מבואר בש"ס ובר"מ וש"ע דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול ומכל מקום קצת הידור בעי למעבד ומבואר עוד דעל בזיונו א"י למחול ועיין בדין זה בטורי אבן למגילה דף כ"ז. והנה מבואר דדוק' חכם שתורתו דיליה אבל מלך א"י למחול עיין בקידושין אם כן נ"ל פשוט דעיקר כבוד לא"ח היא כבוד החבר ע"כ היא דוק' בחייו ע' רמב"ן גבי אשת אב ובעל אמו דהתורה ריבת' בחיים הכל חוזר אל כבוד האבות אם כן אשת חבר א"י למחול על כבודו דא"י למחול כבוד התורה של בעלה ובזה ניחא מה שלא מחלה דביתהו דר"ה דאפילו אם נאמר דהכבוד אינו רק דרבנן מכל מקום א"י למחול כבוד בעלה והא דמבואר שם דהנהו אמוראי דאותבינהו מחמת כבוד התורה ולא מחלו על כבודם כ' לעיל בחיבורי זה דשם הוי בזיון דהדיינים יושבים והם יעמדו ועל בזיון א"י למחול עמ"ש לעיל. אך לכאורה ה"נ דמי לבזיון אך אפילו בלי ראי' נ"ל פשוט דא"י למחול כבוד בעלה כנ"ל ברור בעזה"י.