שלא לבייש כו' מותר להכלימו כו'. כ"ה דעת הר"מ ובלחם משנה מקשה ע"ז ומ"ש הרב המחבר מותר להכלימו הוא ל"ד אלא חייב להכלימו וכן נראה מדברי הר"מ שם. ונ"ל דמה שחילק הר"מ והרב המחבר בדברים שבין אדם לחבירו דאסור להכלימו ובין דברים שבין אדם למקום ב"ה דמכלימין היינו דוקא אם איש חוטא לחבירו אין לחבירו לביישו דמוטב שימחול על החטא כמבואר שם בד' הר"מ [אבל] אם אדם רואה שחבירו חוטא לאנשים אחרים נראה דמותר ג"כ להכלימו אם אינו חוזר כי הנביאים ע"ה הוכיחו בפרהסי' גם על עבירות שב"א לחבירו וספרי הנביאים מלאים מזה אלא הבע"ד בעצמו אסור להכלימו ומוטב שימחול אבל אם חוטא לאחרים נ"ב לע"ד דמותר ג"כ להכלימו אם אינו מקבל בצנעה והשי"ת ישים חלקנו ממקבלי תוכחה:
מנחת חינוך · סימן ר״מ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.