מנחת חינוך · סימן כ״ד, ז׳

והנה מבואר בעירובין כמה דינים ויש לס' אם נוהג לענין תחומין דאוריי' ג"כ ע"ש פכ"ז דאם הי' ישן תוך התחום של עיר בליל שבת וניעור קנה שביתה כאנשי העיר ויש לו מן העיר אלפיים לכל רוח כיון דהי' דעתו לכנוס ע"ש בהה"מ. ואני מסופק אם ד"ז נוהג לענין ג"פ בדאורייתא דאפשר דוקא בתחומין דרבנן הדין כן אבל בתחומין דאוריי' קונה שביתה במקום שעומד שם ואם הולך מכאן ג"פ לוקה. ועוד הרבה דינים מבוארים וצריך חיבור מיוחד עיין ותבין בשכלך לחלק בין דאורייתא לדרבנן ובאיזה ענינים הם שוים. וגם נ"פ הא דמבואר בש"ס ור"מ וש"פ דכל היוצאים חוץ לתחום ברשות יש להם אלפיים אמה במקום שהגיע וכן אם נעשה מעשה יש לו במקום הזה אלפיים כאילו שבת בה"ש זה דוקא תחום דרבנן הם אמרו וכו' וזה תקנות ר"ג בר"ה אבל אם יצא חוץ לג"פ לשיטות אלו ודאי אינו רשאי לילך שם אפילו אמה דעד עתה הי' מהלך ברשות מחמת סכנה אבל אם כלתה הסכנה ודאי אסור לילך וא"י חכמינו זכרונם לברכה לעקור דבר מן התורה בקו"ע וז"פ. ומכל מקום תקנות ר"ג היו מועיל לענין קידוש החודש כי בודאי רוב עדים היו באים מתוך ג"פ רק חוץ לתחום דרבנן וע"ז הי' התקנה ולבא ממקום רחוק לא הי' שכיח ופשוט. ומבואר בש"ס ופוסקים ור"מ פי"ב ופכ"ז דהיוצא תוך לתחום יש לו ד"א וע' טוש"ע סי' שצ"ו השיטות אם הוא באמצען או שיש לו ח' אמות ד"א מכל צד או יברור לאיזה רוח ע"ש ותראה להם ענינים ארוכים. נראה דגם היוצא חוץ לתחום דאורייתא יש לו ד"א לכל מר כדאית לי' ע"ש בעירובין דמ"ח דאמרינן שם הנך ד"א היכי כתיבי שבו איש תחתיו אע"ג למ"ד תחומין דרבנן ע"כ זה רק אסמכתא מכל מקום למ"ד תחומין דאורייתא אם כן מוכח מקרא זה ד"ת דיש לו ד"א ביוצא חוץ לתחום ובפוסקים וש"ע מבואר דיוצא חוץ לתחום יש לו ד"א ולא חלקו להסוברים תחומין דאורייתא אין הדין כך ועב"י ת"ד מובא דעת הר"מ דתחומין דאוריית' ועיין בטור א"ו דאין חילוק כיון דנפקא לן מקרא לדעת זה ולהסוברים תחומין דרבנן הוא בדרך אסמכת'.