מנחת חינוך · סימן כ״ד, ה׳

וע' עירובין ל"ב נימא כיון דאי בעי לאמטויי מצי ממטי לה אע"ג דלא אמטיי' כמאן דאמטי' דמי ואר"ז וכו' גזירה ופירש"י דקושי' על כל שבתות השנה למה צריך לשלוח העירוב למקום השביתה תיכף שעשאו לשם עירוב נימא הואיל ועיין בתוס' וריטב"א אם כן אפשר אע"ג דלא הוליך העירוב מכל מקום תיכף שעשאו אמרינן הואיל מן התורה רק מחמת גזרה אם כן חשבינן ממקו' השבית' הג"פ לענין מלקות וגם אם הולך לצד שכנגדו יותר מג"פ ממקום שרצ' לשבות כי מן התורה הוי עירוב אף ע"ג דלא הוליך. אך כבר כתבתי דזה תלוי בס' שכתבנו לעיל דאפשר כיון דמדרבנן אין שביתתו שם במקום העירוב אם כן מהני לענין תורה ג"כ כיון דהם עקרו השביתה מכאן והניחו בשבית' ביתו ולהצד השני אפשר דאזלינן בתר דין תורה והס' הזה הוא בהרבה מקומות בש"ס ואין כאן מקומו להאריך. אך זה האידנא בתר גזחז"ל אבל קודם גזירתם אפשר דהי' מהני עשיית העירוב בלבד וגם האידנא נ"מ לר"ע ולר"מ דסוברים תחום אלפיים הוא מן התורה ולא הוסיפו כלום ואם כן סגי בעשיית העירוב מטעם הואיל אך באמת אף לר"ע גזירה עשאו חכמינו זכרונם לברכה משום יום טוב אחר השבת כמבואר התם אם כן תלוי בס' הנ"ל. וע' טואו"ח סי' ת"ח כ' מפני שתחומין דרבנן הקילו והתירו וכו' שיתן עירובו וכו' נראה מדבריו למ"ד תחומין דאורייתא ל"מ עירוב וכבר כתבתי דמבואר בש"ס להדיא דאף למ"ד תחומין דאוריי' מהני עירוב וצ"ע. וערא"ש פ' מי שהוציאוהו דמ"ו כתב דר"י ס"ל ג"כ תחומין דאוריי' בפ' בכל מערבין והיינו דאוקמי' שם דר"מ ס"ל כן ור"מ ור"י סוברים שם דה"ז חמר גמל ע"ש ואף דד' הרא"ש שם צ"ע דלר"מ מחמת רומיא עכצ"ל דר"מ סובר תחומין דאורייתא אבל לר"י א"צ לזה ע"ש. אך אין כאן מקומו להאריך על כל פנים ס"ל דתחומין דאורייתא מכל מקום מהני עירוב בפת כמבואר שם דדוק' ס' עירוב ובפרט דהוי חמר גמל ע"ש אלמא דעירוב מהני ד"ת וצ"ע דעת הטור. שוב האיר השי"ת את עיני ומצאתי בא"ר עמד בזה על הטור וגם כ' דמערב ברגליו ודאי מהני אף לד"ת וגם בפת כמו שכתבתי לעיל: