מנחת חינוך · סימן כ״ד, ג׳

אבל להסוברים דכל התחומין אינם רק דרבנן ה"ל איסור תחומין עשה ולא תעשה מדבריהם ואין עדל"ת ועשה אפילו דדבריהם כמ"ש בר"ה וכמש"ל אם כן לענין דחיית עשה לל"ת אם נאמר תחומין דרבנן אין דוחה עשה איסור תחומין אפילו תחום של אלפיים אבל אי תחומין דאורייתא ונאמר כדעת רבו של הרשב"א ז"ל אם כן אפילו בי"ב מיל דהוי מן התורה מכל מקום נדחה מפני עשה כיון דליכא רק לאו גרידא ומכ"ש תחום אלפיים ל"ה רק דבריה' ולא עשה כי לא החמירו חכמינו זכרונם לברכה יותר בסייג מגוף התורה והסייג הזה משום לאו דידי' ולא חמור מן הלאו כ"נ ברור. והנה במשנה בר"ה שם מבואר שופר של ר"ה א"מ את התחום ואין מפקחין וכו' והטעם שם דאין עדל"ת ועשה ובש"ל מביא בשם ר"ת על הקושיא שהקשו הראשונים תפ"ל דבעידנ' דמעקר לאו ל"מ עשה ול"ל הטעם דאעדלתו"ע ע"ש בר"ן ור"ת תי' דשופר הוי עשה דרבים ועשה דרבים א"צ בעידנ' ודל"ת בכ"ע אף דל"ה בעידנא ע"כ צריך להטעם דאין דוחה ל"ת ועשה ועיין מגן אברהם סי' תמ"ו ולפמ"ש הסוגי' אזלא למ"ד תחומין דרבנן אבל אם נאמר תחומין מן התורה וליכא עשה כדעת רבו של רשב"א אם כן שפיר דוחה אפילו תחומין די"ב מיל דעדל"ת ואין כאן עשה ואי משום דל"ה בעידנ' בשופר א"צ בעידנא להר"ת ואפילו אם נאמר דאף דבשבת תחומין דאורייתא מכל מקום ביום טוב תחומין רק דרבנן מכל מקום חכמינו זכרונם לברכה השוו יום טוב לשבת ואסרו ג"כ כמו שבת אבל הוא רק לאו כמו בשבת דהתורה אסרה רק בלאו לא חמור יום טוב משבת אבל אם תחומין בכ"ע הוי דרבנן אף בשבת אם כן אסרו משום גדר מלאכ' וכן ביום טוב אם כן הוי כשאר מלאכות התורה דעובר בעשה ולא תעשה כן ה"נ עוברים בעשה ולא תעשה דדבריהם אבל אי תחומין דאוריית' ודאי נדחה הל"ת זו לפני עשה לדעת רבו של הרשב"א אם הוא בעידנא או עשה החמור דא"צ בעידנא כמ"ש תוס' פ' ת"נ ד' נ"ט גבי עשה דהשלמה או לר"ת בעשה דרבים כי אינו רק לאו ולא עשה וז"ב וע"ש בס' ט"א מה שהקשה על ר"ת ואין כאן מקומו לפלפל. ומבואר בעירובין דאם רוצה לילך יותר מאלפיים אמה בשבת מניח בסוף עירוב מאכל כשיעור המבואר שם בש"ס והוי במקום הנחת העירוב שביתתו ויכול לילך משם ולהלן אלפיים ומפסיד לצד שכנגדו וכן יכול לערב ברגליו שקונה שם שביתה והוי כאן מקום שביתתו וע' עירובין ור"מ וש"ע פרטי הדינים וא"צ להאריך. וכן בדאוריית' בג' פרסאות לשיטות אלו מהני ג"כ עירוב או בפת או ברגל דאם הניח לסוף ג' פרסאות עירוב יכול להלך מכאן ג"פ ומפסיד לצד שכנגדו ולכאור' אפשר בתחומין דרבנן הם אמרו והם אמרו דמהני עירוב אבל בדאורייתא מנלן דמהני עירוב. אך באמת מבוא' להדי' בעירובין ל"ה ע"ב דר"מ סובר ס' עירוב פסול ומקשה הש"ס וסובר ר"מ ספיק' לחומרא והתנן וכו' ומתרץ סבר ר"מ תחומין דאוריית' וכו' אם כן כמו דלר"מ תחומין אלפיים הם מן התורה מכל מקום מהני עירוב אם כן לדידן בג"פ דהוי דאוריית' ג"כ מהני עירוב דעירוב הוא מן התורה דאל"ה לא הי' מהני עירוב למ"ד תחומין דאוריית' וכיון דעירוב הוא מן התורה מהני לתחומין דאוריית' ג"כ לג' פרסאות וכי ר"מ יחלוק על דיני עירוב דהוא ס"ל אלפים הוא מן התורה וחכמים לא החמירו רק הוא על ד"ת לא יהני עירוב א"ו עירוב הוא ג"כ מן התורה כמבואר להדי' בש"ס אליב' דר"מ שם וצ"ל שחז"ל קבלו זה בתורה שבע"פ דמהני עירוב דבמקום פיתא או שמערב ברגל שם עיקר שביתתו כנ"פ. אך האידנ' דחז"ל גזרו אלפיים אמה אם הניח א' עירוב בסוף התחום של ג"פ מי אמרינן כיון דמה"ת הוי עירוב אם כן אם הלך מעירובו אין לוקין כיון דמה"ת הוי עירוב א"ד כיון דעכ"פ מדרבנן א"י לבא במקום העירוב ולישקלי' מחמת איסור תחומין דרבנן אם כן ה"ל כמו נאבד או נשרף העירוב לאו היינו מקום שביתתו כיון דא"י לילך בה"ש ועיין תוס' שם דאף דיכולים לבא שם מכל מקום תקחז"ל מעכבו אך חקירה זו מובא כ"פ בחיבורינו אם ע"י דרבנן נעש' ד"ת ועמ"ל פ"ז דתרומות ובאחרונים.