מנחת חינוך · סימן כ״ד, י״א

והנה במצוה זו יש עוד דין דבהמה וכלים כרגלי הבעלים וא"י שום ישראל להוליך בהמה וכלים יותר מתחום שרשאים הבעלים לילך ע' בביצה וסי' שנ"ז ומג"א סי' ת"ד סק"א מביא בשם הרלב"ח דאפילו לדעת הר"מ דתחומין דאורייתא בג' פרסאות מכל מקום בהמה וכלים הוא רק איסור דרבנן לכ"ע ומביא בשם הר"מ אלשקר דחולק וסובר דהוא איסור תורה ואין בידי הספרים אך תמוה לי מש"ס ערוך עירובין ע"ט ע"ב אהא דוכן בגוב של תבן שבין ב' תחומי שבת פריך פשיט' ומשני ל"צ אלא לר"ע דתחומין דאורייתא מ"ד דילמא אתי לאחלופי ופירש"י דיחלוף ויקח מתחום שאינו שלו וקעבר אדאורייתא הרי להדיא דגם בזה הוי מן התורה שוב ראיתי בריטב"א תמה על פרש"י וכתב בפשיטות דכליו הוי לכ"ע רק דרבנן ופי' הש"ס דחייש שמא יצא בעצמו חו"ל כדי ליקח ע"ש ועכ"פ מבואר שהוא מחלוקת הראשונים. ואם הבעלים מצווים על שביתת הבהמה שלא תלך חוץ לתחום דאורייתא כמו שהם מצווים על איזה מלאכה עיי"ש במג"א מביא בשם הלבוש דהבעלים מוזהרים אך הד"מ בשם הגמ"ר כתב כיון דאין בלאו זה כרת וסקילה א"ע על שביתת בהמתו וע"ל פ' יתרו. ובעירובין מ"ו הלכה כד' המיקל בעירוב וע' תו' ד"ה א"ש דאפילו אי ע"ת דאורייתא ה' כד' המיקל וע"ש דפ"ג ור"מ פ"ו מה' עירובין דמערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים אפילו שלא מדעתם אפילו אם מיחו אני מסופק דאפשר דוקא לענין עירוב אלפיים דהוא רבנן הם אמרו והם אמרו אבל לענין ג"פ אפשר דל"מ כיון דהוא מוזהר ע"ז בפ"ע חשבינן הג"פ מביתו ולא ממקום העירוב לענין מלקות ואפשר דומה לפסח אף על פי דהוא דאורייתא מכל מקום תלוי בדעת רבו ויש לחלק. אך אפשר כיון דרבנן עקרו שביתתו ממקומו למקום עירוב מהני ג"כ לענין התורה דכאן הוי שביתתו כמבואר כ"פ וזה תלוי במה שפלפלו האחרונים בדינים כיו"ב וצ"ע. ולמעל' מי' טפחים היא אבעיא בש"ס וער"מ פכ"ז מה' שבת פסק דהוא ספק ועיין בהה"מ וכ"מ שם וש"ע. ולאו זה נוהג בכל איש ישראל הן באנשים והן בנשים ככל הלאוין שבתורה וחרש שוטה וקטן הם אין מצווים אבל גדול מצווה שלא להוליך אותו יותר מג"פ כמו כל האיסורים מלא תאכילום וכו' דאסור לספות להם איסור תורה בידים וכבר כתבנו מזה וגם בעי תשובה ויוה"כ לכפר כמו כל הלאוין שבמלקות וכ"כ מענינים אלו לעיל ע"ש ותלמד לכאן.