מנחת חינוך · סימן כ״ג, ד׳

וזה נ"ל בכוונת התוס' דהש"ס מקשה ל"ל טלה לאפרושי והמקשן הי' סבר שמותר בהנאה הפ"ח כי אח"כ מתרץ לי' כר"י וא"כ הקשה המקשן כיון דמותר בהנאה ודאי מצות פדיון היינו הנתינה לכהן כי זה סברא פשוטה דלמה יפדה והתורה תצוה לפדות דבר שאין בו קדושה כלל אין סברא כלל ולמה יפריש ותי' הש"ס דאתיא כר"י אם כן הוי הפרשה המצוה ועל קושית הש"ס כ' התוס' דא"ל לפוטרו מעריפ' כיון דא"צ ליתן לכהן מחמת ס' ממון אם כן אין כאן מצות פדיון כלל כסברת הש"ס כמו כן אין צריך לערוף מספק דהעריפה במקום הפדיי' קיימא וכאן הפדייה הנתינה לכהן ואם אינו נותנו לכהן אין כאן מצות פדיי' אם כן אין כאן מצות עריפה כיון דאינו חייב בפדייה והתורה כתבה אם לא תפדה וערפתו אבל במקום שאינו חייב לפדות אין עליו חיוב העריפה ול"ק שם קושית המהרי"ט שהניח בקושיא אפילו לר"ש יפריש טלה לקיים מצות פדייה ז"א דסברת הש"ס הוא כיון דלר"ש ליכא קדושה ע"כ הפדייה המבואר בתורה היינו הנתינה לכהן ואם אינו נותן לכהן אינו מקיים כלל וא"צ לקיים כיון דהמצוה היא בממון וס' ממון לקולא אבל לר"י מצות פדיי' בלא נתינה לכהן ומספק צריך לקיים מצות פדייה וכן מס' צריך לקיים מצות עריפה ככל ס' תורה ול"ש גבי הפסד ממון מחמת המצוה לומר דהוי ס' ממון לקולא אך ס' התוס' אליב' דהמקשה דמותר בהנאה אם כן ל"ש פדיה רק בנתינה לכהן אז הוי המצוה וע"ז כתבו התוס' דעריפה ג"כ א"צ לא מחמת ס' ממון רק אם א"ח בפדיון א"ח בעריפה ואם לא תפדה וערפתו כתיב ואנן קיי"ל כר"י אם כן מצוה פדיי' עומדת בעצמה ומס' מחוייב לקיים מצות פדייה כמו כן מספק מחוייב לקיים מצות עריפה ושפיר פוסק הר"מ דספק חייב לפדות או לערוף והתוס' לא כתבו אלא בסברת המקשן דהוא אליבא דר"ש וזה הי' פשוט להתוס' דסברת הש"ס כיון דליכא בפ"ח שום קדוש' אם כן התורה לא ציותה בהפרשה רק המצוה הנתינה לכהן זה הוא הפדיי' הכתובה בתורה.