ונלע"ד דבאמת מבואר דר"י ס"ל דפ"ח אסור בהנאה והפרשת טלה לאפקועי איסורא והמפריש טלה ס"ל לרבנן לקמן דאינו חייב באחריות ע"כ ס"ל דעיקר מצות התורה הפדיי' דפ"ח ולא הנתינה לכהן כמו פה"ב וכ"ה בתוס' ובש"ע לענין הברכה דמברכין על הפדי' קודם נתינה לכהן אך התורה זיכתה הפדיון לכהן אבל אם הפריש הפדיון ולא נתן לכהן מכל מקום קיים המצוה לא כמו מתנ"כ שלא קיים המצוה כלל בלא בא ליד כהן אם כן המצוה זו אינו תלוי בממון כלל רק הוא גזירת הכתוב לפדות והנתינה היא מצוה אחרת כמש"ל. והנה בס' פ"ח בודאי הפ"ח אסור בהנאה מס' וגם חל עליו מצות פדיי' מס' אך אח"כ לאחר שהפריש הנתינה לכהן היא מצות ממון וס' ממון לקולא והתורה כתבה אם לא תפדה וערפתו הוי עריפה במקום פדי' אם כן באינו פודה צריך לקיים מס' מצות עריפה ככל ס' מצוה וא"א ס' ממון לקולא כי זה אינו בגדר ס' ממון כי אינו מצות ממון רק לקיים מצות פדיי' מגזירת הכתוב אף שאינו נותן לכהן או לקיים מצות עריפה במקום פדיון אף שע"י הס' בא לו הפסד ממון ול"ש ס' ממון לקולא כמש"ל וכ"ז לר"י דסובר פ"ח בעצמו יש לו קדושה אם כן התורה כתבה למ"ע לפדות אף בלא נתינה לכהן וקיים המ"ע ונתינה לכהן מלתא אחריתא אבל ר"ש דס"ל פ"ח מותר בהנאה סובר דמצות התורה בפדיון היינו הנתינה ליד כהן דזה הוי המצוה כמו פה"ב דחדא מצוה היא הנתינה לכהן וכ"ז שלא בא ליד כהן ל"ק המצוה כיון דאין בו קדושה כלל למה כתבה התורה לפדות ע"כ המצוה שינתן לכהן ע"כ מצוה זו הוי מצוה שבממון כמו זלחו"ק ורה"ג דזה הוי המצוה אם כן מצוה זו הו"ל מצוה שבממון ואפ"ל דס"ל לר"ש דהמפריש שה הוא באחריותו דע"כ ל"פ רבנן אר"א רק כיון דס"ל פ"ח אבה"נ וגם ר"א ס"ל כן אם כן כיון דקיים המצוה בהפרשה א"ח באחריות כמ"ש אבל לר"ש דסובר דמותר בהנאה וא"כ לא עשה המצוה כלל בהפרשה והוי כמו פה"ב דחייב באחריות עד שבא ליד כהן כי עד הנתינה לכהן לא מיקרי פדיון כלל ואפשר לחלק ואין רצוני להאריך ואין כאן מקומו ע"כ סובר ר"ש בגמרא דס' פ"ח אין מפרישין טלה כמבואר שם גבי בהמת שביעית דלר"ש אין מצוה פדי' רק בנתינה ליד כהן וכיון דס' אינו נותן ליד כהן אם כן להפריש ג"כ וא"כ כיון דלר"ש המצוה היא הנתינה לכהן ובס' פ"ח אין המצוה עליו ליתנו לכהן כי המצוה שבממון הו"ל בספיק' ס' ממון לקולא כמו פה"ב ושאר מתנות כהונה אם כן בס' פ"ח אין עליו המצוה כלל דפדי' כמו כל המתנות דבס' פטרה התורה אם כן בס' לא כ' התורה ואם לא תפדה וערפתו כי אינו בר פדיון כלל כי התורה לא חייבה כלל הפדיון רק בנתינה לכהן וכיון דס' ממונ' לקולא אינו נותנו ליד כהן וא"ח במצוה זו אם כן אינו עורפו ג"כ כי לא שייך ואם לא תפדה כו' כיון דאינו בר פדיון כלל והעריפה עומדת במקום פדיי' ואם אינו חייב בפדייה למה יערוף.
מנחת חינוך · סימן כ״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
