מנחת חינוך · סימן כ״ב, ט׳

ומבואר כאן בגמר' דהפודה פ"ח של חבירו פדיונו פדוי והפ"ח שייך לבעלים וכ"פ הר"מ כאן הי"ג וע' תוס' הקשו מ"ש הכא דפשיט' לי' דפדיונו פדוי ומ"ש גבי תרומה פ' אין בין המודר הוי אבעי' התורם משלו על ש"ח אם צריך דעת בעלים ע"ש מה שתירצו והר"מ פ"ד מה' תרומות פוסק גבי תרומ' דא"צ דעת בעלים. ובמ"ל כ' דלא ס"ל לר"מ חילוק התוס' בין תרומה לפ"ח ע"כ אפשטא הבעיא בתרומ' מדין זה של פ"ח והביא גם בשם הריטב"א ד"ז וע' תוס' ב"ק ס"ח ובמהריט"א ח' ע"ב פלפל בזה לד' הראשונים הר"ם והרמב"ן וריטב"א שתרומ' נפשט מכאן אם כן ע"כ כמו בתרומ' המצוה על הבעה"ב רק אחר תורם מטעם שליחות ותורם משלו סברת הש"ס מטעם זכי' ה"נ גבי פ"ח המצוה על הבעלים ואחר הפודה מטעם שליחות או זכי' ונ"מ אם כשנודע לבעלים צווח ל"מ כיון דליכ' זכות גמור להמח"א ה"ז ודעת קצת ראשונים כיון דאיכ' ג"כ קצת חוב דניח' לי' וכו' או לדעת קצת ראשונים אפילו בזכי' גמורה אם צווח ל"מ אבל תוס' שמחלקים בין תרומה לפ"ח צידד בדבריהם דס' התוס' דפדיון פ"ח אין המצוה על הבעלים לחוד רק כל הרוצה יוכל לפדות כמו הקדש אם כן הא לאו מטעם שליחות אם כן אפילו צווח קודם הפדיון ל"מ וע' תוס' ב"ק שם נראה ג"כ דמעיקר' אין המצוה על הבעלים דוקא וע"ש שפירש פי' אחר בדהת"ו באופן שאפשר התוס' מודים דעיקר המצוה על הבעלי' רק דהוא מטעם זכי' או שליחות וע"ש מה שפי' החילוק שמחלקין תוס' בין תרומה לכאן וגם המח"א ה' זכי' דעתו דגבי פ"ח א"צ שליחו' כלל והדברי' ארוכים ואין כאן מקומו. וע"ש שכ' דלהר"מ והרמב"ן דהוא מטעם שליחות עכו"ם הפודה פ"ח אינו פדוי דלאו בר שליחות וזכי' הוא לישראל ולשיטת תוס' דאינו מתורת שליחות רק כמו הקדש יש רשות לפדות לכל אדם ה"ה כאן אם העכו"ם פדה פ"ח של ישראל פדיונו פדוי. גם י"ל דנ"מ אם לקח שה של בעה"ב ופדה בו א"נ דצריך שליחות כתרומה וזה הוי כזכי' אם כן דוקא משלו הוי זכי' אבל בתרומה אם תרם מכרי של בעה"ב ודאי ל"מ בלא דעת בעה"ב ע"ש בראשונים אם כן ג"כ לא מהני אבל אי אמרינן דז"א מתורת זכי' ושליחות רק המצוה כ"ה דרשאי כ"א לפדות אם כן בלקח שה בעה"ב ופדה אפשר דג"כ פדוי ומכל מקום ד"ז צ"ע.