מנחת חינוך · סימן כ״ב, ו׳

והנה בש"ס אמרי' דאליבא דר"מ דאין שחיטת אמו מטהרתו לא תבעי לך כיון דטעון שחיט' שה מעליא הוא רק לרבנן דאינו טעון שחיטה והוי כבישרא בדיקול' א"ד כיון דרהיט ואכל פודין בו ובזה פליגי מ"ז סובר א"פ ור"א סובר פודין ולפי זה בנתנבלה האם או נמצאת טריפה דהוולד אינו ניתר בשחיטת אמו רק בשחיטת (אמו) [עצמו] דד' סימנים אכשר בי' רחמנא כמבואר בחולין ויו"ד סי' י"ג ודאי פודין כמו לר"מ דפודין בו כיון דטעון שחיטה. אך באמת ברש"י בכורות וחולין ע"ד דסברת מ"ז דאין פודין דיליף שה מפסח ובפסח פסול משום דהוי ב"פ יוצא דופן ולפי זה גם נתנבלה אמו ה"ל ג"כ יוצא דופן אך באמת התוס' מקשים שם על רש"י דאמרי' דלר"מ פודין בו ואי משום יוצא דופן אף לר"מ א"פ ע"כ פירשו דהוי כשחוט וע' רשב"א חולין אם כן לפ"ז פודין בנולד מן הטריפ'. ורשב"א מתרץ דעת רש"י דבאמת בתחלת האבעי' הי' סובר דלר"מ פודין ולמסקנ' למ"ד דיליף מפסח א"פ דהוי י"ד ולתוס' פודין. שו"ר בש"ה לענין אי פסקינן כר"מ דר"א פוסק כר"מ וכ' דתלוי בשיטות אלו יע"ש ה"נ. ומכל מקום אפשר בנולד מן הטרפה אפילו אם נא' כדברי התוס' דמחמת י"ד אין חשש רק דהוי כשחוט מכל מקום כיון דנתבאר בחולין דשחיטת אמו הי' מהני לו לטהרו מידי נבלה אפשר דהוי כשחוט קצת וצע"ק. וא"פ בפסולי המוקדשין דכצבי וכאיל כתיב והרי הם כחי' והוא בש"ס ור"מ וכ"ה דאין פודין היינו בתורת שה אבל בשוויו מותר בכל הני דלא יהיו חמור מן הקדש כ"מ ברש"י ובטוש"ע וז"פ. ומבואר בש"ס דף י"ב ע"ב דאין פודין פ"ח בבהמת שביעית דלאכלה ולא לסחורה ודוקא ודאי פ"ח דצריך ליתנו לכהן הוי כמו סחורה אבל ס' פ"ח דמפריש טלה והוא לעצמו פודין בשה שביעית דל"ה סחורה וכ"מ בר"מ כאן ולאו דוקא ס' פ"ח אלא כ"ה דא"צ ליתן לכהן כגון שמפריש שה לפדות פ"ח של ישראל שניתן לו או שירש מאבי אמו ישראל כמבואר לקמן דכהן צריך להפריש והוא שלו ג"כ פודין מדמי שביעית כיון דא"צ ליתן לכהן לאו סחורה היא כ"נ פשוט: