מנחת חינוך · סימן כ״ב, ה׳

והנה כתבתי לעיל בשם מהריט"א דהא דצריך השה להיות שוה ג' זוז או תלוי בעין יפה הוא רק דרבנן ומה"ת בשה כ"ש סגי ע"ש. ונראה דזה דאחז"ל עין יפה כו' או כסברת רבא ברגי' היינו דוקא בודאי פ"ח דנותן לכהן אחז"ל דיהי' דבר חשוב ע"כ נתנו שיעור זה אבל ס' פ"ח דמפריש טלה והוא לעצמו א"צ השיעורין הללו וסגי בכ"ש כנ"ל (ולענין תרומה יתבאר לקמן בעזה"י) דבהפרשה לעצמו מאי שייך ע"י או ע"ר כיון דמחזיק לעצמו מאי איכפת לי' כנלע"ד. והשה שפודין בו הוא מן הכבשים או מן העזים בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום קטנים וגדולים ומבואר במשנה ור"מ וע' מהריט"א כ' דה"ה מחוסר זמן כגון קודם ח' ימים מותר ג"כ לפדות בו מכל מקום נ"ל דאפשר מדרבנן אסור להנות מפ"ח עד שיעברו על השה ח' ימים או אם ידוע שכלו חדשיו דא"ל דלמא נפל הוא ונפל כמת וא"פ במת כמבואר לקמן או אם פיהק תוך ח' ומת ודאי הוא ס' נפל. אך לשיטת הר"מ שכ' לעיל בכ"ע הוי פדוי דלא יהיה חמור מהקדש. אך לשיטת התוס' צריך לפדות עוד הפעם ע' לעיל כי כ"ז מיירי פחות משוויו דבשוויו פודין בכ"ד כמ"ש. נסתפקתי אם פדה בשה שאינו שוה פרוטה אם נפדה אף דהקדש אינו חל על פמש"פ ע' רש"י ותוס' גיטין י"ב אפשר דהקדש בעי שיהי' ממון אבל כאן כתבה תורה שה אפילו פמש"מ וכעת לא מצאתי גילוי לזה. ואין פודין לא בעגל ולא בחי' ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי עש"ס הטעם וכ"ז שלא בשוויו אבל בשוויו פודין בכל וכפירש"י כ"פ וז"פ. ויש פלוגת' בש"ס אי פודין בבן פקוע ודעת הר"מ שפודין בו לפ"מ שהביא הטור משמו וד' הרא"ש סתרי אהדדי דכאן בבכורות פוסק כמר זוטרא דאין פודין ובחולין פ' בהמה המקשה פ' כר"א דפודין והרגיש בזה בהגהות הר"מ ובמע"מ.