מנחת חינוך · סימן כ״ב, ד׳

ואני מסופק כיון דכל הסברא שנפדה פ"ח בשויו הוא מטעם דלא יהיה חמור מהקדש אם כן אפ"ל בדברים דאין הקדש פדוי כגון קרקעות ועבדים ושטרות דמבואר בש"ס כ"פ דאין הקדש פדוי אפילו בדיעבד וכ"מ בר"מ פ"ז מהלכות ערכין אם כן אפשר דגם פ"ח אינו נפדה בשויו בקרקעות ועבדים ושטרות דל"ש שיהיה חמור מן ההקדש דגם הקדש אינו נפדה בהם ומכל מקום אפשר לחלק ול"מ להפוסקים שחילקו בזה וצ"ע. ולפמ"ש דלד' הר"מ ודאי אפילו פחות משויו פדוי בכ"ד דלא יהי' חמור מן הקדש אם כן למה כתב הר"מ בהלכה ח' לשון המשנה אין פודין בעגל ובה"ט כ' אין פודין בשה הדומה לאחר ואם פדה פדוי וכו' דנרא' מלשונו דדוק' בנדמה אם פדה פדוי מחמת ספק ולא בהנזכרי' לעיל דנראה דכיון דודאי אין פודין אפילו בדיעבד אינו פדוי ובאמת לפמ"ש בכ"ע פדוי. ונ"ל דנ"מ לדינא דהר"מ רוצה לרמוז דנדמה הוי אבעי' ולא אפשיט' דנר' ברור בכל הני דאין פודין המבואר במשנה מחמת דודאי אינם נקראים שה ומיירי בפחות משוויו כפירש"י נהי שכתבנו דלהר"מ בדיעבד פדוי מכל מקום נלע"ד דסבר' זו דלא יהי' חמור מן ההקדש שייך לענין לאפקועי האיסור דפ"ח כמו דהקדש נפקע בש"פ כמו כן הפ"ח אבל לענין המצוה שגזר' התורה ליתן לכהן נהי דבהקדש ל"ש אונאה ע' ב"מ נ"ו מגזירת הכתוב מכל מקום כאן דהתורה גזרה ליתן לכהן או כדי שוויו או שה מתפד' תפדה ריבוי אם כן לא יצא ידי נתינה לכהן עד שנותן דמי שוויו והמתנות כהונה ממון הדיוט ושייך אונאה ועוד כי כן המצוה ל"ש לומר לא יהי' חמור וכו' כי אין ענין מתנות כהונה להקדש אך לענין אפקועי איסור' שייך שפיר הסברא אם כן אם פדה בכל אלו שודאי אינם שה על כל פנים צריך ליתן לכהן עוד עד השיווי של פ"ח ועכ"פ גם בהקדש צריך חקירת דמים מדבריהם ע"ש בר"מ פ"ג מה' ערכין אם כן גם כאן על כל פנים לענין נתינה לכהן צריך שישלים ע"כ העתיק הר"מ לשון המשנה דאין פודין באלו דאינם נקראים שה ונ"מ דלכתחל' א"פ ובדיעבד נהי שפדוי מסבר' מכל מקום צריך להשלים כיון דבודאי אינו שה וכאן השמיענו דהוא ספק ע"כ כתב דלכתחלה אין פודין ובדיעבד פדוי דאפילו לכהן א"צ להשלים כיון דלענין איסור בכ"ע נפקע רק דהוא ס' לענין נתינה לכהן וס' ממונא לקולא וא"צ אפילו להשלים כמבואר כאן כמה דינים דלענין נתינה לכהן א"צ ליתן מס' ע"כ כתב כאן לרמוז דהוא מחמת ספק וא"צ אפילו ליתן לכהן יותר ע"ש בסוגי' דב"מ ותבין החילוק ומכל מקום צ"ע.