מנחת חינוך · סימן כ״ב, ט״ו

ונוהגת וכו' ולא בכהנים וכו'. ע' בכורות ד' ור"מ כאן והטעם דכתיב אך פדה וכו' בכור אדם ובכור בהמה טמאה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בה"ט וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בה"ט וכהנים ולוים פטורים מפה"ב כמבואר בש"ס. והנה לכאורה נשים דאינם בבכור אדם כמבואר בקידושין וש"ע אינם מצויין לפדות בכור אדם ומכל מקום הבכור אדם קדוש וחייב האב או הוא בעצמו לפדות ע"ש דף כ"ט ה"נ אפשר דנשים אינן מצווין לפדות בכור בה"ט גם כן מהקישא אבל מכל מקום הפ"ח קדוש אבל באמת אינה מצווה לפדות כמו בכור אדם ע"ש במקנה כ' דלא מצא ד"ז מפורש דאשה יהי' פטורה מפ"ח ומד' הרהמ"ח מפורש יוצא דנשים חייבים ג"כ במצוה זו וע"כ צ"ל כסברתו דההיקש דוקא כמו כהנים לוים שאין בהם קדושת בכור אדם כלל דאף בעצמו אינו בן פדיון כ"כ פ"ח אינו קדוש כלל וממילא אינו בר פדיון אבל נשים דהם אינם מצווים לפדות ומכל מקום הבכור קדוש ה"נ גזירת הכתוב דבכור הוא קדוש וכיון דהוא קדוש מצות פדיה נמי חל דכאן תלוי אם הוא קדוש חל עליו מצות פדיה וע"ש במקנה ואין כאן מקומו להאריך בפלפול. ומבואר בש"ע בשם הרשב"א דמהך היקישא כהנת ולוי' נמי פטורות מפ"ח דהם פטורות מבכור אדם כמו כהנים ולוים זכרים ע' בבכורות וש"ע יו"ד סי' ש"ה כמה דינים לענין פה"ב ותלמד משם לכאן ושם מבואר דחלל חייב בפה"ב וכן כאן בפדיון פ"ח. וכהנת שנבעלה לעכו"ם נתחללה והבן חייב בפדיון או אם היה לה בכור אח"כ מישראל כיון דנתחללה נפקע קדושתה לגמרי אף לענין ה' סלעים אבל בת לוי לא נתחללה ולא פקעה קדושתה והבן פטור מה' סלעים ע"ש בתוס' פ' יש בכור הטעם אם כן ה"נ כהנת שנבעלה נתחללה וחייבת בפ"ח אבל לא בת לוי ול"ד כהנת שנבעלה לעכו"ם או לעבד אלא כל דנבעלה לפסול דנפסלה לתרומה משום כי תהי' לאיש זר בודאי נתחללה וע"ל מצות פדה"ב ומצות בת כהן. ודעת הטור דכמו ששותפת עכו"ם פוטר בפ"ח כמו כן שותפת כהן ולוי וכן שותפת כהנת ולוי' כיון דפטורים פוטרים השותפת ג"כ ומובא בש"ע דכהנת ולוי' שבעליהם ישראלים הבעלים חייבים אך הנשים בנ"מ שלהם פטורים דל"ג משותפת כהנת ולוי' ונ"ל דישראלית אשת כהן שיש לה נכסים שאין לבעלה רשות בהם אין נוהג אצלה פ"ח לא מטעם שבנה פטור מפדיון דבאמת הפטור מחמת בעלה הכהן ואם נתגרשה או מת הכהן חייבת בבכורה של בן אם כן ל"ש לו' שאינו נוהג אצלה פדה"ב ולומר דבזמן תליא מילתא בזמן שהיא חייבת בפה"ב נוהגת ג"כ פ"ח ובזמן שאינו נוהג פה"ב אינו נוהג פ"ח זה אין סברא כלל. רק נ"ל כיון דאשת כהן אוכלת בתרומה ולכל הדברים דינה ככהן אם כן פטורה מפ"ח וע' סוטה כ"ג ור"מ פי"ב מה' מעה"ק מבואר דמנחת הנשיאים לכהנים אינם נשרפים מחמת חלק האשה וכו' אם כן חזינן דאינה כבעלה ע"ש. אלא באמת יש חילוק דשם כהנת בת כהן דינה כישראלית לענין מנחה דמנחתה נאכלת אם כן ל"ה לגמרי כבעלה כיון דאפילו קדושת אביה לית לה ה"ה ג"כ קדושת בעלה אין עליה ע"כ חלק דידה בפ"ע אבל לענין תרומה ולענין פ"ח דבת כהן יש עליה קדושת אביה דאוכלת בתרומה ופטורה מפ"ח אם כן כיון דגילתה התורה כמו בת כהן יש עליה קדושה ה"ה דישראלית יש עליה קדושה דבעלה והרי היא כבת כהן לגמרי ע"כ אוכלת בתרומה וקדשים קלים אם כן כיון דאשת כהן דינה כבת כהן ה"נ לענין פ"ח דינה כב"כ אבל לענין מנחות אפילו בת כהן ג"כ דינה כישראלית אם כן לא עדיף קדושת בעלה מקדושת אביה אבל כ"מ שקדושה בקדושת אביה ה"נ נתקדשה ע"י בעלה ולא גרע קדושת בעלה אדרבה עדיף עיין ר"מ הלכות תרומות. הכלל כ"מ שבת כהן יש עליה איזה קדושה מכ"ש הנשאת לכהן אף שהיא בת ישראל יש עליה ג"כ קדושה זו ואם כן ה"נ וז"פ. אדרבה כח הבעל אלים טובא דפוסל אותה מתרומה אף שהיא ב"כ אם כן ה"ה להיפך שדינה ככהן מחמתו כ"מ שבת כהן יש בה קדושה זו כנלע"ד פשוט. והא דכאן אשת הזר פטורה אף דלענין תרומה הרי היא זרה גמורה ש"ה דגזירת הכתוב לענין פה"ב דבפטר רחם תלוי ע' ש"ס וג"כ פ"ח מכח ההיקש אבל זרה אשת כהן בודאי פטורה דלא גרע קדושת בעל מקדושת אביה ועיין בפרשת דרכים בדרך מצותיך וכן נמי אשת לוי נמי פטורה כי קדושת בעלה לא גרע מקדושת אביה וכ"נ דאפילו ארוסה לכהן או ללוי ג"כ האשה פטורה כיון דמה"ת אוכלת בתרומה כמבואר בכתובות רק שם גזירה שמא וכו' אבל כאן פטורה מפ"ח ואין קדוש כמו כהנת כנ"ל. וז"פ אם נתגרשה מבעלה הכהן או מת בעלה ויש לה זרע מכהן דהדין דאוכלת בתרומה בשביל הזרע כמבואר ביבמות ור"מ פ"ו מה' תרומות מכל מקום בודאי חייבת בפ"ח דלגבי תרומה הוא גזירת הכתוב ע"ש אבל אשתו שהיא כגופו הן דאם היא אשת כהן אוכלת והן בת כהן אשת ישראל הרי היא בכלל לאו דזרה ע"ש בפר"ד דרך מצותיך ואין הס' כעת ת"י אם כן הרי היא ככהן עצמו ופטורה מפ"ח כנלע"ד ומכל מקום לא עיינתי היטב.