מנחת חינוך · סימן כ״ב, י״ד

ומבואר במשנה די"ב נותנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו אלא אם כן מפריש עליו שה ובש"ס תנינא ה"ז לא יתנהו לו עד שיפדהו הכהן בפנינו כי הכהנים חשודים ע"ז וכ"מ בר"מ ובש"ע נראה דאף לכתחלה רשות ביד ישראל ליתן להכהן הפ"ח בעצמו ומקיים המצוה ובמהרי"ט תמה על ת"ה בפסקיו שכ' להשואל דמנ"ל ד"ז דרשאי ליתן הפ"ח לכהן דלמא הקפידה תורה דוקא או פדיון או עריפה ובאמת מבואר להדיא במשנה ע"ש ובש"ס מבואר דכהנים מורי בה היתירא ופירש"י כיון דמפרישין שה והן שלהן למה להם לפדותו ע' במהרי"ט מפלפל אם כן בס' פ"ח דגם ישראל מפריש טלה והוא שלו או בישראל שנפלו לו בירושה כדלעיל דג"כ מפריש טלה והוא שלו למה לא אמרינן דחשוד ע"ז ויפדהו בפני עדים דוקא ע"ש שכ' דחז"ל ידעו דדוקא הכהנים חשודים ע"ש באריכות. ופדיון פ"ח ניתן לזכרי כהונה דוקא ולא לנקבות עיין ר"מ פ"א מה' ביכורים ומ"ל שם ובטוש"ע יו"ד בס' הנ"ל וברא"ש סוף בכורות ובהגהה שהוגה שם בגליון ולדעה זו דאינה ניתנה לכהנת ה"ה לטומטום ואנדרוגינוס דהם ס' אשה ולקצת שיטות דאנדרוגינוס הוא ודאי זכר או חצי זכר וחצי נקבה ע' מצוה הקודמת הבאתי השיטות רשאי ליתן להם. ואם טומטום תפס השה זה תלוי בענין תפיסת הס' ואין כאן מקומו להאריך ובח"ז ציירתי כ"פ חצי כהן וחצי ישראל יעו"ש בודאי רשאי ליתן לו כיון דהוא חצי כהן וחצי הישראל ג"כ מותר לאכלו כיון דאין בו קדושה ומותר לזרים. ואם מותר ליתן לכהן קטן או חו"ש כבר הבאתי לעיל במצות בכור לענין מת"כ ד' הפר"ח והקצוה"ח סי' רמ"ג ואין כאן מקומו ולדעת תוס' פ' אלו עוברין וקידושין ר"ה שקל סודרא בפדיון הבן וכו' דפדה"ב נותנים אפילו לכהנת וגם נותנים להבעל בשבילה וא"כ בכור בהמה טמאה ג"כ ניתן לבעל הכהנת דאיתקש לפדה"ב עמש"ל: