ואם פדה פ"ח חבירו ודאי הטוה"נ של הפודה כמבואר בנדרי' דתורם משלו על (פ"ח) [ש"ח] טוה"נ שלו וכ"פ הר"מ פ"ד מה' תרומות אם כן ה"ה כאן אף על פי שלא הביא הר"מ ד"ז נלמד משם. וע' תרומה דף יו"ד דנפיק שם מקרא דתורם משלו טוה"נ שלו דכתיב את כל מעשר תבואתך ונתתה וכו' תלה הכתוב בהמעשר ע"ש ונדרים ל"ו אבל כאן דלא גלי קרא אפשר דטוה"נ לבעלים של הפ"ח ע' בנדרים ואפ"ל דתלוי בשיטות שכתבתי לעיל אם נאמר דבפ"ח אינו מטעם זכי' רק המצוה אינו על הבעלים דוקא רק על מי שירצה אם כן מצד הסברא טוה"נ שלו אף דאי לאו פ"ח דהיאך וכו' ע' בנדרים מכל מקום כיון דכל המצוה שלו ויכול לפדות אפילו בע"כ של חבירו טוה"נ שלו אבל אי אמרינן דהוא כמו תרומה דהוא מטעם זכיה ושליחות אם כן דמי לתרומה דאבעי' שם דאפשר אי לאו כריא ה"נ. אך שם מסקינן דיש קרא לזה דטוה"נ של תורם אבל כאן דליכא קרא הוי ספק דאפשר טוה"נ של בעלים וצ"ע כי לא עיינתי בדבר. ופ"ח אינו נוהג בעכו"ם ושותפות עכו"ם באם וולד פוטר הכל כמו בכור בהמה טהורה עיין לעיל וכן בודאי הקדש בד"ה ג"כ פטור וכן הפקר ועמש"ל. הכלל לכל הדברים שוה לבכור בהמה טהורה אם לא מה שמפורש בהדיא עש"ס ור"מ וש"ע יו"ד. ושותפות כהן יבואר לקמן אי"ה:
מנחת חינוך · סימן כ״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
