מנחת חינוך · סימן ב׳, ט׳

והנה אם הגדיל הבן המצוה מוטלת עליו גם כן ועוד נוסף עליו שחייב כרת וער"מ נראה דעתו דעומד באיסור כרת אבל א"ח עד שימות היינו כרת הנפש רח"ל ודעת הראב"ד שתיכף ח"כ אלא דאם מל עצמו נפטר וכ"נ דעת המחבר וע"ש בכ"מ והנה נראה דבין ישראל או עבד שנולד בקדושה כגון שנולד משפחה אחר שטבלה דהרי הוא בקדושת ישראל אף על פי שלא מל כמו בן ישראל והוא בקדושת עבד אם עבר ולא מל בגדלותו גם כן ח"כ וכ"נ מהר"מ וסתמא כתיב וערל זכר וכו' נראה דעל כל הפרשה קאי אותם שחייבין במילה כנלע"ד פשוט והנה אם חל על העבד מצות מילת בנו ככל בן על האב לפמ"ש לעיל במצוה א' דלשום ענין עבד אין לו חייס כלל ואינו נחשב לבן כלל לשום דבר אם כן ודאי פטור מתורת מצות אב על הבן וראיתי בס' שיטה מקובצת ב"ק דפ"ח ע"א על הא דקאמר הש"ס מה לאשה שכן א"ר למול קטן יוכיח ע"ש ובתוס' שכתב בשם הרא"ש והא דלא פריך מה לאשה שכן א"מ במילת בנה וע"ז ל"ש קטן יוכיח ותי' הרא"ש כיון דאשה אינה מחויבת גם עבד א"מ דמה"ת כיון דאשה פטורה ונראה כוונתו דעבד אתקש לאשה לכל המצות והנה לכאורה קשה למה לא תירץ כפשוטו דאינו מחויב דא"ל חייס נראה קצת כמ"ש במצוה א' דבעודו עבד אינו מוכח דאינו כבנו רק בנתגייר אם כן אף דא"ל חייס מכל מקום אם נחשב כבנו הוא מצווה למול ע"כ הוצרך הרא"ש לתרץ דעל כל פנים אם אשה פטורה גם עבד פטור ולסברת המש"ל פ"י דמלכים והבאתי לעיל במ"א דמצות עשה שאהז"ג רק דהתורה פטרה לנשים מגזירת הכתוב ל"א דאתקש עבד לאשה ועבד חייב אם כן צ"ל דסברת הרא"ש הוא כדעת תוס' בקדושין דמילה הו"ל מ"ע שהז"ג לדידן ע"כ עבדים ג"כ פטורים אבל לסברת רוב הראשונים דגם לדידן מידרש מאותו אם כן הוא גזירת הכתוב באשה אם כן עבדים חייבים במילת בניהם דליכא מיעוטא גבייהו ולפי"ז הנה הדין דעבד אי חייב למול בנו משפחה תלוי אי הו"ל מ"ע שהז"ג פטור כמו אשה ואי הוי מ"ע שאהז"ג רק דאשה פטורה ממיעוט דאותו עבדים חייבים במילת בניהם אך לפמש"ל במ"א לדעת הר"מ שאינו נחשב בנו גבי עבד אם כן ודאי פטור ומצאתי בשער המלך פ"א מה' מילה פלפל בזה אך אם עבד קנה עבד משכחת לה כמבואר יבמות דס"ו עבדים שקנו עבדים ע"ש בתוס' זה בודאי תלוי אי אשה חייבת למול עבדים דל"ה מ"ע שהז"ג כמש"ל גם עבדים חייבים למול את עבדיהם ואם אשה פטורה גם עבדים פטורים: