והנה כתבתי לעיל דנראה דעבדים בעצמן חייבים במילה כשהם גדולים וענוש כרת ג"כ אכן נתישבתי דאפשר לשיטת התוספות דמילה ה"ל מעשהז"ג אפשר דעבדים ג"כ פטורים אף דהוי חיוב כרת אם אינו מל עצמו מכל מקום מעשהז"ג אפשר נשים ג"כ פטורות אף באיכא כרת ועיין בשער המלך פי"ב מה' עכו"ם ה"ג ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו על כל פנים ד"ז אינו ברור אם יש לחייב עבדים ונשים במעשהז"ג שיש בה כרת ולא לאו וא"ד למ"ש הרהמ"ח לקמן גבי יום טוב דהיכי דאיכא לאו נשים מוזהרין על העשה ג"כ ועי' שעה"מ שהתוס' קדושין חולקים על הכלל הזה ג"כ ובפרט כאן דליכא לאו אלא עשה גרידא אף דיש בו עונש אינו מוכרח דהנשים ועבדים יהיו חייבין ולשיטת ריטב"א שהבאתי לעיל שכתב דל"ה ז"ג כיון דאין המצוה בגופם אבל כאן בעבד המצוה בגופו ה"ל זמ"ג אם כן אפשר דעבדים פטורים בעצמם רק החיוב מוטל על האדון ועל הב"ד כי כך גזירת הכתוב וצ"ע.
מנחת חינוך · סימן ב׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.