מנחת חינוך · סימן ב׳, ה׳

אך זה צ"ע לכאורה על הר"מ נהי דס"ל דהאב א"מ על בן גדול מכל מקום מנ"ל דאכיל' או עשיית הפסח תלוי למי שמצווה עליו דלמא גזירת הכתוב הוא אף דאינו מצווה עליו מכל מקום כיון שהוא בנו או עבדו מעכבתו מעשייה ומאכילה אמנם באמת הר"מ פסק בהלכה שאחר זה דקטן אין מילת עבדיו מעכבתו דכתיב עבד איש וע' כסף משנה שכתב דלגירסת הר"מ במכילת' עבד איש להוציא עבד אשה וקטן והיה סברת הר"מ בזה דע"כ מעטינהו התורה כיון דאשה וקטן א"מ למול ומילת זכרים ועבדים הגדולים מעכבים משום דמצווים למול על כל פנים מבואר דלדעת הר"מ תלוי עיכוב עשיית הפסח ואכילתו במי שמוטל עליו המצוה למול וכתב דוקא מילת בניו הקטנים מכלל דמילת בניו הגדולים אין מוטלים על האב הרי דין זה מבואר להדיא בר"מ ויצא לו דין זה מהש"ס דמוכח מוימל אברהם ומשם מוכח דוק' קטנים כמבואר לעיל ולאח"ז שמחויב בקטנותו מוכח מן אכילת הפסח שבניו מעכבים מגז"ש דע"כ הוא אח"ז כמש"ל ועל הגדולים לא מצא שום לימוד ע"כ פסק דגדולים אינם מעכבים כי אינם מוטלים על האב וכל שאינו מוטל על האב אינו מעכב למד הר"מ מן המכילת' לפי גרסתו דע"כ מיעטה התורה עבד אשה וקטן וכמש"ל: