מנחת חינוך · סימן ב׳, כ״ט

והנה במש"ל דא' מבני קטורה הידועים שנימולו כדין בגיותן ובאו להתגייר לכאורה א"צ הטד"ב ול"ד לערבי מהול דשם א"צ למצוה כי אינו מצווה אבל ב"ק כיון דהם מצווין על המילה אפשר דמילה ההוא עלתה לו אך כתבתי אפשר כיון דלא נפרעו ואף אם נפרעו הלא אינם מצווין ולדידן מל ול"פ כאילו לא מל מהל"מ אם כן הוי כערבי מהול כעת מצאתי להרמב"ן הובאו דבריו בחידושי רשב"א יבמות מ"ו שכתב דאותם ישראל כגון שבט לוי שמלו עצמם במצרים והם החזיקו בברית ל"ה צריכים להטד"ב קודם קבלת התורה כדין עכו"ם מהול שנכנס לדת ישראל כיון שהיו מצווים ע"ז וממש כדברינו והנה אף שלא נפרעו מכל מקום היו יכולים לקבל התורה דלא נצטוו עדיין כלל ע"ש אך באמצע דבריו כתב דל"ד לערבי מהול דאינו מצווה ובני קטורה נמי לא נתחייבו אלא הם כפרש"י וכ"נ מדבריו אי אמרינן דב"ק חייבים במילה כדעת הר"מ לא הי' צריך ג"כ להטד"ב בבא להתגייר ומכל מקום ד"ז צ"ע ובאתי רק לעורר אך נלע"ד דכל החקירות הנ"ל היא היכי דהמילה לא היתה לשם הכנסת דת ישראל אבל אם היתה המילה כדי להתגייר וכ"ז שלא טבל הרי הוא כעכו"ם גמור דמל ול"ט כאילו לא מל ושהה כמה שנים בין המילה ובין הטבילה אפילו בינתיים חזר ולא רצה לטבול להיות ישראל דלאחר המילה הוא גם כן עכו"ם גמור רק דהמילה פועל כשיטבול אחר כך נכנס לברית במילה ובטבילה ודאי לא אכפת לן אם אפילו חזר בינתיים כיון דהמילה הי' לשם גירות וז"פ בעיני יותר מביעי בכותחא וכנ"ל פשוט דאם ב"ד מלו גר קטן והטבילוהו כדינו ואח"ז כשהגדיל מיחה דנעשה עכו"ם למפרע כמבואר בש"ס ור"מ פ"י מה' מלכים והבאתי לעיל אח"ז כשבא להתגייר א"צ הטפת ד"ב וגם ר"ת מודה דהוי גר כי המילה עולה לו כיון דהיתה לשם הכנסה בדת ישראל וז"פ ואפשר דגם הטבילה עולה לו כיון שנטבל לשם דת ישראל ואין צריך לטבול עוד הפעם בבא להתגייר רק צריך לקבלת המצות כיון שהי' עד עתה עכו"ם ובא להתגייר ובקטנותו לא קיבל המצות ודאי צריך קבלת מצות כדינו ע' סי' רס"ח: