מנחת חינוך · סימן ב׳, כ״ז

וע' מ"ל פ"י מה' מלכים שכתב להר"מ דב"ק חייבים במילה מכל מקום גזירת חכמינו זכרונם לברכה במשוך ל"ש אצלם ע"ש באורך ובש"א וע"ש עוד בש"א דדעתו דאף לשיטת הר"מ דב"ק חייבים במילה עכ"ז כיון דא"מ על הפריעה אינם בכלל את בריתי תשמור ולאו מהולים נקראו ואסור להם למול לישראל כמו עכו"ם, וע' טעם המלך פי"ב מה' עכו"ם כתב בפשיטות להיפוך. ולהש"א נלפע"ד דאם אחד מב"ק בא להתגייר אף שנימול ונפרע קודם מכל מקום צריך להטד"ב ול"א כיון דהוא מצווה על המילה ומל עצמו א"צ למול כשיכנס לעדת ישראל דכיון שאינו מצווה על הפריעה הוי כערל וכשאר עכו"ם שבא להתגייר ונלע"ד דהא דכתבה התורה דמצוה למול הערלה דוקא ביש לו ערלה אבל באין לו ערלה אינו מצווה והטד"ב כבר כתבתי דלהרבה שיטות אינו אלא דרבנן דהתורה לא אמרה למול אלא הערלה שלא יהי' ערל ואם אינו ערל שנולד מהול או נחתכה ערלתו אפילו ע"י הפסולים או שנימול ת"ז או בלילה אין המצוה חל עליו כי אין לו ערלה ומכל מקום ביש לו ערלה אין המצוה בהסרת ערלה לבד דהיינו לומר שלא הקפידה התורה אלא שלא יהי' ערל דבאמת חזינן דהתורה דקדקה במצוה זו שיהיו דוקא כשרים למול וביום וכדומה אם כן נראה דגוף העשייה הוא מצוה והוי כמו שיש לו בגד ד' כנפות דמחויב לעשות ציצית עפ"י דיני התורה ואם א"ל פטור ה"ה אם אין לו ערלה פטור וכשיש לו חייב לעשות ע"פ כל דיני התורה ואם לא עשה ע"פ התורה ביטל המצוה אף שהסיר הערלה כיון דלא הסיר כפי ציווי התורה על ידי ישראל וביום ומי שלא עשה כן הוי כמו שביטל מצות תפילין ודומה למ"ע דתשביתו בפסח דאם א"ל חמץ אינו חייב במצות עשה וביש לו חייבו התורה להשבית ע"פ אופנים שציותה התורה כגון למ"ד אב"ח אלא שריפה חל עליו החיוב רק לשרוף ואם עבר והטיל לים ביטל מ"ע ומכל מקום אינו חייב עוד כי אינו בעולם רק עובר על העשה ה"נ אם חתך ערלתו שלא כדין א"ח במצות עשה אלא ביטל מ"ע והנה תוה"ק הגבילה זמן למצוה זו שמונה ימים ונ"ל דהתורה לא חייבתו במצוה זו רק לשמונה ימים וקודם לזה א"ח במצוה זו כלל כמו מ"ע דתשביתו דהתורה לא חייבתו רק בפסח ע' רא"ש פסחים דקודם זמן איסורא לא נפיק מתשביתו דתשביתו היינו שרפה ולא ציותה התורה לשרוף קודם ז"א וכן כתב בפכ"ש דאף לרש"י בשעה חמישית אינה בשריפה ע"ש ואם שרף החמץ ק"פ וכשהגיע הפסח ואין לו חמץ ודאי אינו מקיים המ"ע כי אין לו חמץ כמו שאינו לובש בת ד' כנפות אבל עכ"ז אף שמכרו או שרפו והטילו לים קודם זמנו לא ביטל המ"ע כי אז אינו חל עליו חיוב העשה אך אם אין לו אינו מקיים העשה ואפשר דמצוה להשאיר קצת חמץ כדי לקיים המ"ע כמו שמצוה ללבוש בת ד' כנפות אבל אם אינו עושה כן א"ע רק בעידן ריתחא מענשינן לי' מה"ש על שאינו מביא עצמו לחיוב המצוה כמבואר פ' התכלת אבל הב"ד אין מוחין כלל וגם בידי שמים אין עונש רק דכל ישראל מחויבים לחבב מצות בוראינו ב"ה ולהביא עצמו לידי חיוב כמרע"ה שנתאוה לכנוס לארץ לקיים מצות התלויות בה אם כן לפ"ז כיון דהגבילה התורה זמן למצוה זו מיום השמיני והלאה ותוך הזמן אינו מצווה כלל נראה דאין איסור כלל אם ירצה לחתוך ערלתו תוך ח' ימים אפילו ע"י פסולים כי בתוך הזמן אין חילוק כלל כיון דאין המצוה חלה עליו ואח"ז בהגיע הזמן שוב אין לו ערלה ואינו מצווה למול והנה בודאי לא קיים מצות עשה כי לא עשה מצוה אבל לא ביטל מ"ע גם כן כמו שביער חמץ קודם פסח דאינו עושה שום איסור רק בודאי בעידן ריתחא מענשינן לי' שלא הביא עצמו לידי קיום המצוה אבל למחות בידו בידי אדם מנלן ולא מצינו איסור כלל לחתוך ערלה ת"ז רק משום חיבוב מצוה כדי לקיים מצות הבורא ב"ה אבל איסור לא מצינו וכן אפילו לאח"ז בלילה דאז בלילה אין המצוה חלה עליו כלל כי התורה גזרה שאין זמן מילה בלילה ולא חל עליו המצות עשה כלל אבל אם רוצה לחתוך הערלה איני יודע שום איסור וכשיגיע היום לא יחול עליו כלל המצוה רק אינו מקיים המצוה ולא ראיתי כעת בש"ס דיהי' זה לאו הבא מכלל עשה דהיינו וביום השמיני ולא קודם או ביום ולא בלילה דיהי' עובר בעשה רק דאינו מקיים ומה שמבואר במגילה דאין מלין היינו דאינו מקיים מצות מילה אבל שיהי' איסור בדבר לא מצינו ועיין שבת קל"ב הרבה דברים דנפקא מקרא דביום ולא בלילה ואין שום איסור אם תוקע בלילה או נוטל לולב בלילה אם כן כאן נמי מנלן דיהי' שום איסור למול תוך שמונה או בלילה רק לא קיים המצוה אבל אין שום עונש עליו הן אמת דמצינו היכי דכתיב זמן לאיסור הוא לפני הזמן בלאו הבא מכלל עשה כמבואר פכ"ש דאכל את הפסח לפני הזמן עובר בעשה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה ולא ביום וה"ל לאו הבמ"ע וכ"פ הר"מ פ"ח מה' קרבן פסח אך זה דמצינו מפורש מצינו והיכי דלא מצינו מנלן לחדש איסור קודם זמנו אדרבא מצינו בשופר ולולב דליכא איסור בלילה וכל היכי דלא מצינו בש"ס איסור עשה מנלן איך ביכלתינו לדרוש איסור בעצמינו כל היכי דלא מפורש בש"ס וע' רמב"ן בס' המצות עשין שחשב לפי דעתו מה ששכח הר"מ כתב שם דאוכל הפסח ביום עובר בעשה אף דהר"מ חישב המ"ע של אכילת לילה מכל מקום ה"ל לחשוב האיסור קודם ולמה לא חשב הרמב"ן גם כן מילה קודם שמונה או בלילה אף דחשב הר"מ מצות מילה בקום ועשה הו"ל לחשוב גם כן דאסור קודם א"ו אין לנו לבדות מעצמינו אם לא שמבואר בש"ס וד"ז לא מצאנו שיהי' איסור קודם רק גורם ביטול מ"ע כמו מי שיש לו בגד בת ד' כנפות ועושה ממנה בת ג' ולובש שאין איסור כלל מן התורה רק אינו מחבב המצוה ולא ראיתי לר"מ הלכות מילה שיכתוב איסור בדבר כמו גבי קרבן פסח אלא כותב זמני המצוה כדרכו אבל אם הי' לאו הבמ"ע קודם הזמן או בלילה ודאי ה"ל להביאו בפירוש אלא נראה ברור כמ"ש.