ואם נימול ואחר כך נמשכה ערלתו א"צ מן התורה למול עוד רק מדרבנן וזה מבואר יבמות פ' הערל ומדרבנן די אף אם אחר כך נתגלה מיעוט העטרה כיון שנימול פ"א כהוגן וע' ט"ז יו"ד מסופק בנולד מהול ואחר כך נמשכה ערלתו אי סגי במיעוט העטרה כיון שלא נימול כהוגן בשום פעם וכן הספק בנולד מהול ונמשכה ערלתו אם מן התורה צריך למול דאפשר דוקא נימול ואחר כך נמשך אינו אלא דרבנן אבל בלא נימול הוי מן התורה ובש"א ה' מילה ה"ר דבנולד מהול ולא נימול מכל מקום אינו אלא דרבנן בנמשכה וסגי אחר כך במיעוט ואין דבריו מוכרחים להקל באיסור כרת ואין ודאי שלו מוציא מידי ספק הט"ז ויש לפלפל ואין כאן מקומו וע"ל במצוה שלא יאכל ערל בתרומה אעורר בענינים אלו אי"ה.
מנחת חינוך · סימן ב׳, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.