מנחת חינוך · סימן ב׳, כ״ה

והנה להסוברים מילה צריכה כוונה או בנתכוין בפירוש שלא לצאת אפשר דצריך עוד הטפת דם ברית וצ"ע. ויש לי ספק והוא נוגע בהרבה מקומות ואעורר כאן כי היא מצוה הקודמת לשיטת ריב"א פסחים חולין דכל מקום דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה עכ"ז בעבר אין לוקין כי הלאו נדחה מפני העשה ולא נשאר רק העשה והובאו דבריו בחיבורי זה כ"פ וצ"ע לשיטות הנ"ל דמצ"כ ובלא כוונה ל"י ומכ"ש במתכוין שלא לצאת ולפי זה מילה אינה דוחה יום טוב דא"ע דוחה ל"ת ועשה ואם עבר אין לוקין לריב"א היאך הדין במל ביום טוב ומתכוין שלא לצאת אם כן לא קיים המצוה כלל אפשר דלוקין כי לא עשה מ"ע [ולא הוי מקלקל אף דל"ק המצוה כמש"ל] א"ד ל"ד לשופר ולולב דלא נתקיים העשה כלל וצריך לעשות עוד הפעם אבל כאן נהי דלא קיים הוא המצוה מכל מקום המצוה נעשית מאליה כי נחתכה ערלתו והצד הראשון נראה אף דנחתכה לא קיים המצוה רק שאין לו במה לקיים עוד דמה נעשה אבל מצות הש"י ל"ק כלל ולא נדחה כלל הלאו ולוקין וכו' ולשיטת הסוברים דעל מ"ע דיו"ט אין נשים מוזהרות דה"ל ז"ג ועדל"ת אף שיש עמו עשה עתו"ס קידושין הקשו משריפת קדשים ודאי אין נשים יכולות למול מילה ביום טוב דנהי דאצלם יום טוב אינו אלא ל"ת מכל מקום גם העשה ל"ש אצלם דאותו וכו' אם כן אין במה לדחות, ואפשר לפמש"ל במצוה א' בשם תויה"כ דאדם רשאי לעבור על ל"ת בשביל עשה ש"ח אף דבדידי' ליכא עשה רק בחבירו אם כן ה"נ אם הוא גדול ויש עשה דמילה אצלו רשאי האשה למולו ביום טוב דעשה דל"ת שלה אם כן לשיטה זו אפשר יכולה אשה למול לאיש ביום טוב כי על המלאכה אין האשה עוברת רק בלאו דהעשה דיו"ט ליתה גבה ועשה דידי' דחי ל"ת דידה אך יש לחלק בין ד"ז לנידון של התויה"כ.