מנחת חינוך · סימן ב׳, כ״ג

והנה כל הספיקות אין דוחין שבת ע' פ' מילה, ערלתו ודאי דוחה ולא ספק ונראה דאם מל ס' בשבת אף דבכ"מ אם חילל שבת בספק אינו חייב חטאת אלא אשם תלוי זה דוקא בכל ספק אבל כאן גילתה התורה בפירוש ערלתו ודאי ולא ספק אם כן כך הוא גזירת הכתוב דס' אד"ש אם כן הוי ודאי חילול שבת וחייב חטאת וכמו דמילה שלא בזמנה אינו דוחה וחייב חטאת ה"נ גזירת הכתוב דס' לא ידחה שבת. ובזה מיושב קו' התוס' שבת קל"ה ד"ה ולא ספק שהקשו ל"ל קרא למעוטי בלאו הכי לא מחללינן שבת בקום ועשה מספיקא ע"ש מה שתירצו ולפמ"ש דאי לא גלי בהדיא נהי דלא היה מחללינן מספיקא מכל מקום אם עבר ל"ה חייב חטאת או א"ת ובמזיד ל"ה חיוב סקילה כי לא חילל שבת רק מספיקא אבל עתה כתבה התורה בפירוש דאד"ש אם כן הו"ל ודאי חילול וכמו של"ב וחייב סקילה וחטאת בשוגג וזה עדיף מהדרי' לאיסורא קמא שפלפלו התוס' במס' יום טוב דוק ותבין כנלפע"ד ברור בעזה"י. עוד נ"מ אם נתערב וולד אחד שעבר זמנו עם הרבה וולדות שזמנם בשבת ופי' האחד דקיי"ל כל דפריש מר"פ אי לא גילתה תורה דס' אין מלין הי' מלין אותו בשבת דאזלינן בתר רובא משא"כ עתה דגילתה התורה דס' אין מלין ל"א ב"ר ע' ש"מ ב"מ גבי קפץ א' מן המנוין לתוכו דל"א נכבשינהו וכל דפריש דגם רוב ס' הוא אך דהתורה ציותה לילך בתר רוב אבל במקום דמיעטה התורה הס' כמו עשירי ודאי לא אזלינן גם בתר רובא דגם הוא ספק עי' כו"פ וש"ש ובחיבורי זה הבאתי סברא זו כ"פ ובנ"ד דהתורה כתבה ערלתו ודאי לא אזלינן גם בתר רובא ועי' פרשת אמור מה שכתבתי שם: