מנחת חינוך · סימן ב׳, כ״א

והנה זמן המצוה ביום ולא בלילה ומילה בזמנה דוחה שבת ויו"ט ושלא בזמנה א"ד אפילו יום טוב וכל הנימולין לשמונה מילתן ד"ש אך יש כמה דמספיקא מהלינן להו לשמונה ואין ד"ש ודינים אלו מבוארין בר"מ ובטוש"ע יו"ד ה' מילה ואם אאריך בכל פרט ופרט צריך חיבור מיוחד רק קצת הערות ארשום. עי' בגמ' דיני יליד בית ומקנת כסף ולפי המבואר שם משכחת לה דהוולד בעת לידתו חל עליו חיוב מילתו לשמונה ומילתו דוחה שבת ותוך שמונה נתחדש עליו שיהיה נימול תיכף אינו ד"ש כגון ישראל שיש לו שפחה שטבלה כבר וילדה אצלו דזה הוי לכ"ע יליד בית שנימול לשמונה וד"ש ע' פר"א דמילה ור"מ ושו"ע ולאחר הלידה אם מכר האדון את הוולד לישראל אחר זה הוי ודאי מקנת כסף ואפילו לקח שפחה וולדה עמה מיקרי מקנת כסף שנימול לאחד או כגון שלקח שפחה לעובריה כיון דאין להאדון חלק באם הוי מקנת כסף שנימול לאחד מכ"ש כשקנה הוולד לאחר הלידה הוי מקנת כסף אצל ישראל זה שקנה כעת ונימול לא' אם כן בוולד זה נחלף החיוב דקודם שנמכר נימול לשמונה ולאחר שנמכר נימול מיד ואינו דוחה שבת כו' וצ"ע דאפשר כיון דבשעת הלידה חל עליו חיוב שמונה אף שנמכר לא נפקע החיוב וכל הציורים שבגמ' הם הכל בשעת הלידה אבל שישתנה בין הלידה להמילה צ"ע. וכל המילות שאינן דוחין שבת כגון שלא בזמנה אם עבר ומל ודאי יצא וא"צ להטד"ב רק איסורא הוא דעבד ע' פר"א דמילה גבי מי שהיה לו שני תינוקות ולכאורה קשה נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכאן ל"ש תי' המהרי"ט בשוחט בשבת דאם לא מהני לא יתוקן האיסור ל"א לא מהני דכאן הא באמת מקלקל בחבורה פטור רק במילה אמרינן דהוי תיקון גברא עי' פרק האורג והר"מ ה' שבת פ' כר"י וא"כ אי נימא דל"מ הו"ל מקלקל אך אין זה קושי' ל"מ להסוברים דנימול שלא כדין א"צ להטד"ב אם כן נהי דהמצוה לא יצא מכל מקום ה"ל מתקן דא"צ למולו עוד הפעם וכ"כ הש"א סי' נ"ב ואפילו אם נאמר דצריך להטד"ב מן התורה מכל מקום הוי מתקן כיון דא"צ למולו ולכרות ערלתו כנ"ל ולדעת הש"ך ח"מ סי' ר"ח דכל היכי דהיום גורם אי עביד מהני ודאי כשר ואין כאן מקומו.