והנה עכו"ם פסול למול ומבואר בע"ז מנין למילה בעכו"ם שהוא פסולה וכו' וכ"פ הר"מ ושו"ע ואם מל דעת הב"י נראה דלהר"מ א"צ הטד"ב. והנה ע"כ זה המבואר דפסול למול היינו לכתחלה ולכאורה קשה לדעת הכו"פ סי' כ"ח שכתב ע"ד הש"ך ח"מ סי' שפ"ב דדעתו דאבי הבן אסור לכבד לאחר במצות מילה דמבטל המ"ע כמו כיסוי דם וכ' הכו"פ דוקא דרך כיבוד אסור אבל בעושה שליח בשבילו ש"ד דששא"כ ע"ש ראיות לדבריו ולפי זה צ"ע למה צריך לימוד דעכו"ם פסול למול הא בלאו הכי אין שליחות לעכו"ם ומה"ט פסול למול ואפילו אם אבי הבן בעצמו אינו יכול למול מכל מקום לדעת הש"ך הא דישראל אחר יכול למול הוא משום דמצוה היא על כל ישראל אבל עכו"ם ודאי פסול דאפילו ישראל בגדלותו מצוה היא בעצמו או לעשות שליח ועכו"ם לאו בני שליחות נינהו ועיין בתב"ש דעתו להיפוך דדרך שליחות אסור ודרך כיבוד שרי.
מנחת חינוך · סימן ב׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.