והנה נלע"ד פשוט להסוברים דהטד"ב הוא מן התורה אם אין לו ערלה דוקא אם אין לו ערלה אבל אם יש לו ערלה והטיפו ד"ב בעודו ערל לא מהני ונ"מ כגון אם ישראל חתך קצת מן הערלה בענין שלא יי"ח שנשאר ציצין המעכבין את המילה או רק הטיף דם קצת ואח"כ מל העכו"ם או נחתכה ערלתו בלילה לשיטת הסוברים דמילת עכו"ם או שלא כדין צריך הטפת ד"ב ה"ל כאילו לא נימל וצריך בודאי עוד הטד"ב ול"א כיון דכבר היה לו הטד"ב ע"י ישראל או ביום יצא ז"א דהטד"ב דגזרה תורה הוא באין לו ערלה אבל בעת שיש לו ערלה הטד"ב לא מעלה כלל וצריך הטד"ב אחר כריתת הערלה וקודם לכן לא מהני כנלע"ד פשוט וע"ל מצוה רפ"ב.
מנחת חינוך · סימן ב׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.