והנה המצוה למול את הערלה ולפרוע ואם נולד מהול בלא ערלה או שנימול תוך זמנו או בלילה או ע"י הפסולין ע' ש"ס ור"מ ושו"ע באיזה ענין צריך להטיף ד"ב ובתשובת ש"א ה"מ באריכות וכבר כתבתי שאין כוונתי בחיבור זה להאריך במה שמבואר בראשונים ואחרונים רק לעורר הערות ודינים חדשים. והנה הטפת ד"ב אם הוא מן התורה או רק דרבנן מדה"ת שבת קל"ה ד"ה לא נחלקו נראה דהוא מן התורה וע"ש ברא"ש בשם ר"ש דכתב דאי אמרינן דקטן הנימול תוך ח' צריך הטפת ד"ב ה"ל לדחות שבת ובש"ך סי' רס"ב דחה דבריו דהטפת ד"ב אינו דוחה שבת ובש"א דחה ד' הש"ך על כל פנים נראה דהוא מן התורה לאותם הסוברים מלו שלא כהלכתן צריך הטפה וע' יבמות דע"א דלר"ע גלי התורה בנולד מהול שאינו אוכל הפסח דצריך להטיף ד"ב נראה גם כן דהוא מן התורה ואפשר דר"ע סובר כר"י דודאי ערלה כבושה היא כמבואר בשבת אם כן ה"ל ערל אבל בנחתכה ערלתו כגון ת"ז או ע"י הפסולים אפשר שהוא רק דרבנן אך בהראשונים נראה דהטד"ב הוא מן התורה וגם בגר שנתגייר לשיטת הפוסקים דצריך להטיף נראה ג"כ שהוא מן התורה ע' יבמות שבת וראשונים ועיין בר"מ גבי קטן וגר שמל בגיותו נראה שהוא מדרבנן ועיין ביש"ש פ' הערל נראה ג"כ אם אין לו ערלה הוי הטפת ד"ב רק דרבנן ועיין ר"מ פ"ז מה' תרומות ה"י ולקמן מצוה רפ"ב הארכתי עוד בענינים אלו ויבואר כ"א במקומו אי"ה.
מנחת חינוך · סימן ב׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.