מנחת חינוך · סימן ב׳, ט״ז

ובגוף הדין כיון דהר"מ פסק דב"ק חייבים וגם הודאת בעל הריב הראב"ד ז"ל ומבואר בפוסקים דנחשבים לשני דיעות מי יוכל לדחות דבריהם בקל ודאי מצוה למול אותם. אך שבת אינו דוחה דמספיקא לא מחללינן שבת וצ"ע על הרב המחבר שדרכו לחבב תמיד דברי הר"מ ולהביא דבריו אפילו במקום שחולקין עליו הרבה ובחיבור זה דרכו להביא חיוב המצות לכל העולם וד"ז לא הביא וצ"ע. וכבר כתבתי דב"ק אף לדעת הר"מ אינם חייבין בפריעה וגם אפ"ל אף לדעת הר"מ אנחנו עם בני ישראל אינם מצויין עליהם למול אותם דרק לישראל נאמר דברים אלו שמוזהרים זע"ז ועליהם אין אנו מוזהרים כלל אך י"ל פשוט דכי היכי דישראל האב חייב למול בנו וכן הב"ד ה"נ בב"ק דאותן הפסוקים אשר נלמד מהם חיוב דאב וב"ד גם אביהם נצטוה ע' קדושין שם וגם הב"ק חייבין גם י"ל פשוט דב"ק שמל ונמשכה ערלתו אינו חייב עוד למול כי משוך רק מדרבנן ואם נולד מהול לדעת הט"ז סימן רס"ד חייב גם הב"ק. וז"פ דנכרי פסול למול ב"ק כמו בישראל וב"ק אפשר דכשר למול לכל כיון דמצווה על המילה ועיין בהגהות טעם המלך פי"ב מעכו"ם דלדעת הר"מ כשרים למול לישראל ע"ש. וטומטום אינו בר מילה כלל ואם נקרע ונמצא זכר מחויב במילה ולענין נימול לשמונה ודחיות שבת בטומטום שנקרע יבואר לקמן ב"ה, ואנדרוגינוס תלוי בשיטות אם הוא ס' זכר או אם הוא ודאי זכר כמבואר בר"מ ויו"ד. (ואשה דין אצלה כמו בישראל). ולענין מילת עבדיו נ"ל דאין חייב דישראל יש לו קנין הגוף בעבדו אבל ב"ק אין לו קה"ג דלא הן קונין זמ"ז כמבואר בהשולח ומכל מקום למעשה יש לדון ואפשר דתליא בזה אי יצאו האבות מכלל ב"נ לקולא ע' פר"ד דלמ"ד לא יצאו להקל אם כן אברהם ג"כ לא היה לו קה"ג בעבדים ואפ"ה הוזהר למול מקנת כסף וק"ל: