מנחת חינוך · סימן ב׳, ט״ו

וראיתי בשאלות ותשובות נודע ביהודה חלק אבן העזר סי' מ"ב תשובת בנו הגאון הביא קושיא זו בשם הש"א ומתרץ דהא דילפינן בחולין דאזלינן בתר רובא הוא מקרא דאחרי רבים ושאר ילפותות וזה דוקא לישראל אבל אצל ב"נ ל"א ב"ר דהתורה לישראל ניתנה ולא לב"נ אם כן דוקא לענין פסק"ה דנ"מ לדידן אם מותרין אנו להתחתן בם שפיר אזלינן ב"ר דאנו הולכין אחה"ר מגזירת הכתוב אבל לענין מילה דאין נ"מ לדידן רק לדידהו אם מחויבים למול ל"א ב"ר דהם לא נצטוו שילכו ב"ר אם כן צריכים לחוש גם כן למיעוט ע"כ חייבים למול מספק והביא ג"כ דעת הפמ"ג יו"ד ס"י שער התערובות דבב"נ ל"א אחה"ר יעו"ש ודבריו תמוהים מאוד אם לא אזלינן ב"ר אם כן למה כתב הר"מ דבני ישמעאל וב"ק חייבים מספק הא לאחר שבלבל סנחריב את כל האומות ונתערבו בכל העולם אם כן יתחייבו במילה כל הע' אומות שבכל העולם דצריכים לחוש למיעוט של ב"ק וק' הש"א בתקפה דאי אזלינן ב"ר יהיו כולם פטורים ואי לא אזלינן ב"ר יהיו כולם חייבים מספק ובר"מ מבואר בהדיא דרק ב"י וב"ק חייבים מספק, והרב הנוב"י סבר לפרש דקושית הש"א הוא כיון דב"י הם רוב נגד הב"ק ע"כ מתרץ דצריכים לחוש למיעוט אבל באמת קושיתו פשוטה דהאידנא כל האומות שבעולם גם ב"י גם ב"ק מעורבים בכל האומות אם כן יהיו כל האומות חייבים במילה מספק או יהיו כולם פטורים אך גוף קושית הש"א לא הבינותי דאיך מדמה הדבר לפסק"ה דבשלמא התם בשעה שמתגיירים הו"ל פירש כמ"ש לקמן מצוה תקמ"ב אם כן שייך כל דפריש מר"פ אבל כאן דנתערבו והם עכו"ם וכולם קבועים במקומם ונולד להם הספק במקום קביעותם ע' בנזיר גבי עשה שליח לקדש דדעת הרמב"ן דהו"ל קבוע מן התורה אף שאינו ניכר האיסור וכ"ד הרבה פוסקים עי' יו"ד סי' ק"י אם כן לא הוי פירש כלל אם כן איפכא קשיא דכל האומות יהיו חייבים במילה מספק דהוי קבוע ולומר דקבוע חידוש הוא ע' ש"ך סימן ק"י בשם הר"ן והרב המגיד אם כן ל"ש בעכו"ם ואינו סברא חדא בישראל הוי חידוש דלא אזלינן ב"ר אבל בעכו"ם אצלם לא נאמר אחרי רבים וכו' רק מחמת מי איכא מידי וכו' ובקבוע דגם לישראל אסור ודאי אסור לעכו"ם מדינא מחמת ס' ולומר דהר"ם לשיטתו דסד"א מן התורה לקולא רק מדרבנן לחומרא ובב"נ ל"ש דרבנן ז"א דבאקבע איסורא גם הר"מ מודה דספיקא לחומרא מן התורה כידוע וזה הוי אקבע איסורא דהא בני קטורה ודאי מעורבים הכלל איפכא קשיא לי לדעת הר"מ דלאחר שבלבל סנחריב את כל האומות כולם חייבים במילה מספק ועיין לקמן מצוה תקמ"ב ואפשר כיון דכולם ניידי ונפרשו לעיירות בשעת הנדידה בטל הקביעות עי' ר"מ פ"ט מה' שבת וצ"ע בדבר ואין כאן מקומו.