ודע דיש עוד תירוצים על קו' התוס' דמילה ל"ה בשום ענין מ"ע שהז"ג עיין ט"א פ"ב דחגיגה שהוכיח בראיות דל"ה מעשהז"ג אלא כגון שופר וסוכה ודומיהן דלאח"ז בטלה המצוה ובשנה הבאה היא מצוה בפ"ע ואין תשלומין למצוה העברה זה הוא זמ"ג אבל כאן דהמצוה היא פ"א אף דהלילה אינה זמנו מכל מקום כשהאיר היום חוזר וניעור אותה המצוה עצמה והלילה אינה רק הפסק זה ל"ה זמ"ג וע"ש ולדבריו דמילה ל"ה זמ"ג אם כן עבדים חייבים ובינותי בספרים ומצאתי בספר המקנה לקדושין בסוגיא דכל מצות האב על הבן נתעורר באיזה דברים שכתבנו אי עבד מחויב למול בעצמו ולבנו של עבד כתב שם משום דא"ל חייס פטור וע"ש שכתב הא דמבואר דמוטל על הב"ד ל"ד ב"ד אלא על כל איש מישראל מוטל כמו גבי כיסוי הדם ודעתו שם דאף דאין אשה מחויבת למול בנה היינו בתורת חיוב בן אבל היא בכלל כל איש מישראל וכמו שהחיוב מוטל על כל איש מישראל למול כן החיוב מוטל על הנשים וכוון ג"כ לסברת הט"א דמילה ל"ה מעשהז"ג ולא עיינתי שם היטב ורק מכל מקום אני לך כדרכי בזה החיבור להביא הערות חדשות ב"ה.
מנחת חינוך · סימן ב׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.