ולפמ"ש אם אכל בה"ש של כניסת ליל פסח כזית חמץ והתרו בו משום לאו (דעכ"פ) [א'] אפשר דאין לוקין דלמא היא לילה ואינו מוזהר על לאו זה וגם אם התרו בו משום הלאו דפסח דלמא הוא יום ואינו מוזהר מלאו הזה ואינו ענין לה"ס דשמה התראה לדעת הר"מ דזה אינו עומד להתברר בשום פעם ובלאו הכי אינו ענין לשם דוק ותשכח וצריך להתרות בו משום שני הלאוין וגם זה צריך עיון גדול. ונראה ג"כ לפי המבואר במעילה ובר"מ פ"ד מהמ"א דכל דברים שהם משני שמות אינם מצטרפין לכזית כגון ח"ז דג טמא וח"ז בשר טמא לפי שהם שני שמות ואינו לוקה. אם כן אם אכל ח"ז חמץ בער"פ או בה"ש ובתוך כא"פ אכל ח"ז והי' לילה אין לוקין כיון דע"פ ופסח הם שני לאוין ושני שמות אין מצטרפין לכזית אם כן אם אכל ח"ז מבע"י וח"ז משתחשך או על כל פנים בה"ש דהיא ספק לילה או ח"ז בה"ש וח"ז בלילה כיון דאפשר בה"ש הי' יום אם כן ה"ל שני שמות ואין מצטרפין למלקות כנ"ל. והנה הלאו זה אחד האוכל וא' הממחה ושותה חייב והיא ברייתא בחולין ומבוארת בר"מ פ"א ה"א ועיין בלחם משנה והלאו הזה דינו ככל הלאוין מאכלי איסור הובאו לעיל עיין ר"מ פי"ד מהמ"א דבין השיני' אין מצטרפין לכזית ובין החניכים מצטרף וגם אם אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אפילו אותו ח"ז חייב וגם מצטרף בכא"פ ולענין אם כרכו בסיב ע"ש במ"ל וא"צ לכפול דדינו ככל מ"א. וע"ש בהלכה ה' דחמשת מיני תבואה וקמחין ובצקות שלהן כולם מצטרפין לכזית לענין חמץ. והנה במש"ל דאלו הלאוין לשי' הראשוני' קאי על חמץ תוך הפסח היינו לא יאכל וכל מחמצת אף דהר"מ כ' דלאו זה דכל מחמצת הוא על תערובות חמץ וכן מנה הרהמ"ח לעיל לאו זה על תע"ח ז"א דהלאו הוא מריבויא דכל ע"ש בסוגיא דא"ע אף דהר"מ סובר דאין לוקין מריבויא דכל גבי ח"ש עלח"מ שם דשם סותר הריבוי דלא יאכל משמע כזית ע"ש אבל עיקר הלאו הוא מריבויא דכל לענין תע"ח אבל קאי עיקר הלאו על חמץ וז"פ.
מנחת חינוך · סימן י״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
