מנחת חינוך · סימן י״ח, ט׳

ואם עבר ואיחר הבכור לאחר שנה בין תם ובין בע"מ אף על פי שעבר בלאו או בעשה מכל מקום לא נפסל כן מבואר כאן בר"מ והוא מש"ס דר"ה ובכורות דמקיש בכור למעשר דאין נפסל משנה לחברתה ועיין תוס' הקשו מן התורה לפסלו דצריך קרא לאכשורי ועיין בס' מהריט"א שהקשה דהי' סבר' לאסרו מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי ופלפל בסוגיא דחולין פ' כל הבשר ולפענ"ד ל"ש כל שתעבתי לך רק במעשה כמבואר שם בש"ס דחולין כל הקושיות הכל במעשה התיעוב אבל בלא עשה מעשה רק בשוא"ת ל"ש כל שתעבתי לך ועיין בטו"א מה שתירץ לק' התוס' ואף שכתב רש"י בחולין שם דגם אם עכו"ם או קטן בישל בב"ח שייך כל שתעבתי מכל מקום על כל פנים נעשה מעשה אבל בלא מעשה כלל ל"ש זה. ונראה עוד לה"ר לזה דבש"ס שם בחולין מקשה על ר"א דסובר איסור בב"ח מלאו דתועבה ופריך ממעשה שבת וכלאי זרעים וחוסם ולמה לא מקשה מחמץ לאחה"פ דאפילו ר"י דאוסר דיש לו קרא דלא תאכל ור"ש באמת מתיר מן התורה דלא דריש לקרא כר"י ע' פסחים כ"ח ואם נאמר דגם שוא"ת הוא בלאו הזה אם כן ל"ל לר"י קרא ור"ש למה מתיר הא נעבדה עביר' שהשהה בפסח ועבר עב"י וב"י ועשה דתשביתו אם כן ה"ל תועבה אע"כ בשוא"ת ל"ש תועבה הן אמת לפי סברת הש"ס שם בפסחים דר"י אוסר לאחה"פ אפילו חמץ של עכו"ם אם כן לא נעבדה עבירה ע"כ צריך קרא לאסור אבל לראב"י דסובר דוקא חמץ של ישראל וכן לר"ש ורבנן דפוסק כוותי' לאח"ז ואמר דקנסא קניס וכו' ל"ל טעם זה תפ"ל דמה"ת אסור משום לאו דתועבה א"ו בשוא"ת ל"ש תועבה כנלע"ד ויש להאריך בזה ויבואר במק"א אי"ה. והנה במש"ל סק"א דאפילו בכור שנולד במומו מצוה להקדישו עבר"ה דנראה שם דנפקא מה' אלהיך וכו' בכור ע"ש לפי הגירסא ומכל מקום בכור בע"מ אינו בב"ת ע' בט"א אם כן כאן דכתב תקדיש לה' אפשר דוקא תם אבל בע"מ אין מצוה להקדישו בפה ויש לחלק: