מנחת חינוך · סימן י״ח, ו׳

דיני המצוה וכו'. ועד איזה וכו' הנה בכור תם נשחט בעזרה ונאכל בירושלים ולכהנים ולנשיהם ולעבדיהם כדין קדשים קלים עיין ר"מ כאן ובה' מעה"ק פ"ה ופ"ט ופ"י ע"ש. ובכור בע"מ נשחט בכ"מ ונאכל אפילו יותר משני ימים ולילה אבל בכור תם אינו נאכל אלא לשני ימים ולילה ע' הכל בש"ס ור"מ כאן ומקומות הנ"ל. והנה מצוה לאכול הבכור תוך שנתו בין תם ובין בע"מ שנא' בתורה לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה כן מבואר בש"ס פ' ע"כ וכאן בר"מ ועלח"מ ואם נולד לו מום תוך שנה אינו רשאי להשהות יותר משנה אך אם נולד יום אחר שנה בזה"ז דהי' צריך להמתין עד שיפול בו מום מכל מקום נותנים לו אחר השנה מיום לידת המום עוד שלשים יום מפני השבת אבידה לבעלים כמבואר בש"ס ופרש"י נ' מדבריו דוק' אם הבכור הוא אצל ישראל אבל אם הוא אצל כהן אין נותנים זמן כלל אבל התוס' כ' שם דגם לכהן נותנים ל' יום מיום שנולד המום ואם נולד מום ט"ו יום קודם השנה נותנים לו לאחר השנה רק ט"ו יום הכלל ל' יום מיום המום ומדברי הר"מ נראה ג"כ כד' התוס' שלא חילק בין אם הוא אצל כהן או אצל ישראל וכן בש"ע סי' ש"ו אין מבואר החילוק. והנה ד"ז דמצוה לאכלו תוך שנתו בין תם ובין בע"מ הוא מ"ע מן התורה ע' בסוגיא כאן ובר"ה סוגי' דבל תאחר ומהרי"ט אלגאזי האריך דגם בע"מ מצוה מן התורה תוך שנה והשיג על הלבוש והט"ז שמבואר מד' דאינו אלא משום תקלה גבי בע"מ וע"ש מה שהקשה דאם בע"מ ג"כ דאורייתא איך נותנים לו ל' יום אחר השנה מפני השבת אבידה הלא עשה דממון אינו דוחה דבר מן התורה ע' בסוגיא דב"מ ובאמת אם נולד לו מום אחר שנה כיון שעבר עליו שנה א"ע עוד בעשה עד שנה הבאה וזה מבואר בבעה"מ בר"ה אך מזה ודאי קשה אם נולד לו מום ט"ו יום קודם תשלום השנה למה נותנים לו עוד ט"ו יום בשנה השניה הלא עבר בעשה וע"ש שה"ר מלקמן גבי מעשר בהמה בע"מ דאינו נמכר שחוט מחמת דהוא רק איסור דרבנן ובמעשר של יתומים ל"ג חכמינו זכרונם לברכה ונמכר בשל יתומים משום השבת אבדה אלמא דוקא משום דהוי רק דרבנן מותר משום השבת אבדה אבל אם הי' דאורייתא לא הי' ניתר משום השבת אבדה וע"ש שמביא בשם המאירי ב"ק סוגיא דקדשים קלים וכו' שכתב אי הוי דאוריית' אף דהשבת אבידה היא מ"ע ודל"ת מכל מקום איסור לא נדחה מפני ממון כמבואר בב"מ אם כן כאן כיון דהוי מן התורה איך נדחה איסור מפני ממון והאיך עקרו חכמינו זכרונם לברכה ד"ז ע"ש ובאמת בקל יש לחלק דהתם היתרו בקו"ע למכור לא יוכלו חכמינו זכרונם לברכה לעקור דבר בקו"ע משום הש"א אבל כאן הוא שוא"ת ובשוא"ת יוכלו חכמינו זכרונם לברכה לעקור כמבואר באריכות פ' האשה רבה ביבמות גם דברי המאירי צ"ע דמאי זה עשה דהש"א הוא עשה לאיש אחר ולהציל הבעלים ממונם אבל כאן דנפסד אצל הבעלים ואם אינם רשאים עפ"י התורה מאי עשה שייך אך באמת הפשט דחז"ל מפני הפסד ממון עקרו אם כן בודאי בק"ע דא"י לעקור אפילו משום סייג בכ"ש משום הפסד ממון אבל בשוא"ת יכולין לעקור גם משום ה"מ אך ד"ז צ"ע רב בברכות וב"מ ואין כאן מקומו. וכבר הארכתי לעיל דאף מצוה עוברת א"צ לבזבז הרב' ומכ"ש דחז"ל יוכלו לעקור מ"ע דהוא בשוא"ת וע' מצות דלעיל שהארכתי בענינים אלו.